על בית המשפט להטיל קנס מינהלי מינימלי הקבוע בחוק, למרות שהדבר סותר לכאורה את החקיקה המתווה את שיקול דעתו בעת גזירת העונש. כך קובע לראשונה (7.4.25) שופט בית המשפט העליון, נעם סולברג, בהלכה שנועדה ליישב את הסתירה בין שני החוקים ואשר עד כה ניתנו לגביה פסקי דין סותרים. פסק הדין עוסק נקודתית בקנסות על עבירות בנייה, אך השלכותיו הן רוחביות. קנסות מינהליים קיימים בשורה של עבירות, ובראשן עבירות תכנון ובנייה, והם נועדו לקצר את ההליך הפלילי, להגביר את האכיפה ולמנוע את הכתמת העבריין בכתם של הרשעה פלילית. לצד זאת קובע החוק (בסעיף 14) קנסות מינימום, אם העבריין ביקש להישפט והורשע והקנס הוא העונש היחיד: רבע מהקנס הקצוב, או הסכום המזערי הקבוע לעבירה בקנס שאינו קצוב; בית המשפט רשאי להפחית את הקנס בנסיבות מיוחדות. לצד זאת, תיקון 113 לחוק העונשין קובע את הדרך בה על בית המשפט לגזור עונשים, ובכלל זה להביא בחשבון את מצבו הכלכלי של העבריין בעת הטלת קנס. לפיכך, נוצרת התנגשות בין שני החוקים: חוק העבירות המינהליות קובע כאמור קנסות מינימום, בעוד חוק העונשין אינו קובע כאלה ואף מנחה את בית המשפט להביא בחשבון את המצב הכלכלי. סולברג אומר כי ניתן להשתמש בפסיקה קודמת של בית המשפט העליון, אשר עסקה ביישוב בין תיקון 113 לבין חקיקה המחייבת עונשי מינימום, ולפיה האחרונה היא הגוברת. המחוקק בחר להגביר את האכיפה ולהחמיר את הענישה בעבירות מסוימות בשל התגברותן, ולכן יש לראות זאת כהנחיה הגוברת על תיקון 113 - במיוחד משום שהוא נותן את הבכורה לעקרון ההלימה. לכן, עונש המינימום הקבוע בחוק יהיה תחתית מתחם הענישה (בתוכו נגזר העונש הפרטני), למעט בנסיבות מיוחדות ומנומקות. "דברים אלו יפים, בשינויים המחויבים, גם לעניין שלפנינו, כך שיש לפרש את היחס בין סעיף 14 לחוק העבירות המינהליות לבין תיקון 113 לחוק העונשין, בדומה ליחס שעיצבה הפסיקה בין תיקון זה לבין עבירות אחרות שלגביהן נקבע עונש מינימום. משמעות הדבר היא שככלל, תחתית מתחם העונש ההולם לא תפחת מגובה הקנס המינימלי המעוגן בסעיף 14 לחוק העבירות המינהליות, אלא בהתקיים 'נסיבות מיוחדות' המצדיקות זאת", אומר סולברג. השופטת גילה כנפי-שטייניץ הסכימה עם סולברג. השופט יוסף אלרון סבור, בדעת מיעוט, כי יש להעדיף את תיקון 113 במלואו בלא קנס מינימלי - אך תוך התחשבות במסר של המחוקק בדבר הצורך בהחמרת הענישה על עבירות בנייה. זאת, משום שקביעת קנס מינימלי עלולה להרתיע ממימוש הזכות להישפט, משום שהמחוקק כמעט ולא הטיל עונשי מינימום ומכאן שהוא נזהר מאוד מלהתערב בשיקול דעתו של בית המשפט ובשל החשש מענישה בלתי סדורה. סולברג קיבל את ערעורה של המדינה בנוגע לקנסות המינהליים שהוטלו על שלמה גרין וחברת ארקו SN בשל שימוש מסחרי בקרקע חקלאית. הם נקנסו ב-240,000 שקל וב-320,000 שקל (בהתאמה), בעוד שהקנסות הקצובים הם 300,000 שקל ו-600,000 שקל (בהתאמה). סולברג הורה לצדדים לנסות להגיע להסכמה אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות חריגה מקנס זה, ואם לא - התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי מרכז. את המדינה ייצגו עוה"ד אריאלה בן-אהרון ערב ועדי צימרמן, ואת גרין והחברה - עו"ד דליה שחורי.