לאחר מספר אזהרות שלא הועילו, בג"ץ חייב את פרופ' אילן שדה בהוצאות בסך 5,000 שקל לטובת אוצר המדינה בשל "לשון קשה ומשתלחת, בוטה וגזענית, כלפי שופטים שדנו בעניינו" - לשון פסק הדין (7.4.25) של השופטים נעם סולברג, יעל וילנר ואלכס שטיין. השופט אורי שהם חייב את שדה - מומחה למחשוב ומתימטיקה - בהוצאות זהות ומאותה סיבה כבר בשנת 2014. אז עתר שדה נגד נשיא בית המשפט העליון דאז, אשר גרוניס; שרת המשפטים דאז, ציפי לבני; נציב התלונות נגד שופטים דאז, אליעזר ריבלין; ושישה שופטים שאת חלקם ביקש להדיח. העתירה נדחתה על הסף משום ששדה העלה בה טענות נגד ערכאות קודמות שדנו בעניינו, לאחר שכל ערעוריו נדחו. באותו פסק דין אמר שהם: "במסגרת עתירתו, מטיח העותר האשמות חמורות ועלבונות בוטים וקשים, המופנים כלפי הערכאות אשר דנו בעניינו, תוך שימוש בלשון משתלחת וחסרת רסן, אשר אין לה מקום במסגרת מעין זו. גם נקודה זו הובהרה לעותר בעבר, ויש להצר על כך, כי העותר ממשיך להתבטא ברוח זו כלפי שופטים המכהנים בערכאות שונות, במקום לנקוט בלשון עניינית המכבדת את בעליה". העתירה הנוכחית הייתה חלק ממאבק ירושה ממושך בין שדה לבין אחותו על עזבון אמם. ביולי 2023 דחתה על הסף השופטת דפנה ברק-ארז עתירה קודמת בנושא, בין היתר נגד יריב לוין וגלי מיארה, מאחר ששדה יצא בה נגד הליכים שעדיין היו תלויים ועומדים. "העותר מעלה טענות קשות וחמורות, באופן כוללני ובשפה משתלחת, ציינה. "הרבה לפנים משורת הדין - אין צו להוצאות לטובת אוצר המדינה". בינואר 2024 דחה על הסף השופט חאלד כבוב עתירה נוספת, אשר כוונה נגד מספר שרים, בתי המשפט המחוזי ולענייני משפחה בתל אביב ועוד. העתירה יצאה נגד החלטות שיפוטיות והייתה חסרת תשתית עובדתית ומשפטית, הסביר כבוב. העתירה השתרעה על פני 40 עמודים ומאות עמודי נספחים, "בשפה בוטה ולשון משתלחת שלא היה כל מקום לנקוט בה. זאת, חרף מצבו הרפואי של העותר כמתואר בעתירה, ועל אף סערת הרגשות שההליך המשפטי מעורר בו, בהיותו עוסק בין היתר באמו המנוחה, שניכר כי הייתה יקרה לו עד מאוד". כבוב סיים: "בשים לב לנסיבותיו האישיות של העותר, ובמידה רבה לפנים משורת הדין, לא נעשה צו להוצאות לטובת אוצר המדינה. עם זאת, מוצע לעותר שלא יראה בכך משום סימן לבאות". העתירה הנוכחית כוונה שוב נגד לוין ומיארה, כמו גם נגד ברק-ארז, שמחה רוטמן וארבעה שופטים מחוזיים. "העותר נוקט בלשון קשה ומשתלחת, בוטה וגזענית, כלפי שופטים שדנו בעניינו. אין מדובר במעידה חד-פעמית, זוהי דרכו של העותר מימים ימימה". כך אומר בג"ץ, ומזכיר שהדברים צוינו כבר ב-2009.