"לא הכל נועד להיות שפיט. פסק דין הוא בדיעבד שבדיעבד". כך אומר (10.4.25) המשנה לנשיא בית המשפט העליון, נעם סולברג, בטקס השבעתו במשכן הנשיא. סולברג הוא שיזם שלשום את הפנייה לראש הממשלה, בנימין נתניהו, וליועצת המשפטית לממשלה, גלי מיארה, להגיע להסכמות בנוגע להדחתו של רונן בר. סולברג התייחס לסיפור יציאת מצרים, בו נאמר שבני ישראל לא שמעו אל משה "מקוצר רוח ומעבודה קשה". לדבריו, ראוי לחשוב על ליקוי זה: "קוצר רוח, אטימות, העדר קשב, יכולים לנבוע גם משעבוד שאיננו פיזי. אולי זו העבדות המודרנית, שעושה אותנו משועבדים להלכי-רוח, לערכים, להשקפת עולם, עד שאנו משוכנעים שזו חזות הכל, אין בִּלתה, ונאטמים לכל הלך מחשבה אחר, שונה. אנחנו עסוקים קצת יותר מדי בעצמנו, מזניחים את זולתנו. השעבוד הזה מקהה את המחשבה, מסנן מסרים בינינו לבין עצמנו, בונה מחיצות, מאיים לזרוע הרס, מונע מאיתנו לשמוע את בשורת הגאולה". סולברג הזכיר את דברי הרמב"ם, לפיהם מוטב להביא להסכמה בין הצדדים מאשר לפסוק את הדין. לדבריו, הדבר נכון גם "במחלוקת בין הרשויות - הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת; גם במחלוקת הנוקבת, השסע שאנו-כולנו נתונים בו היום. מצב של 'קוצר רוח ועבודה קשה', מונע מאיתנו לראות את התמונה בשלמותה; אנו זקוקים נואשות לאורך רוח ועבודה קשה; לא עבודת פרך, אבל כן עבודה מאומצת. "אורך רוח 'יעשה את העבודה' למוערכת ומועילה; לפתרון סכסוכים וליישור הדורים גם מחוץ לכותלי בית המשפט. בהסכמה. בהבנה. לא הכל נועד להיות שפיט. פסק דין הוא בדיעבד שבדיעבד. מלכתחילה, צריך כל אחד לפשפש במעשיו, לתקן את הליכותיו. 'הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו'. אין מנוס, צריך לזרוע בדמעה, במאמץ, בסבלנות; או אז, העבודה הקשה משתלמת: 'נוצר תאנה יאכל פריה'. "זה נראה קצת רחוק, אבל בהישג יד. אפשר להבחין ברוח ישנה-חדשה שמפעמת בנו בתקופה הזאת... עודנו נתונים במשבר איום ונורא, אבל הרוח היהודית-ישראלית מפעמת בנו; רוח של אחווה. זהו האור שבקצה המנהרה. האחווה תוכל לסייע לנו לצאת משעבוד מחשבתי, לא להיקלע לקנאוּת אדוקה; להשכין שלום בתוכנו".