כמעט שנתיים - זהו פרק הזמן שחלף בין הגשת ערר רשמי של חברת "מילניום מרקטינג - אינטרטרייד (1999) בע"מ" לבין ההכרעה בו על-ידי ועדת הערר במשרד העבודה. בשבוע שעבר, לאחר שחלפו 45 הימים שניתנים לערעור לבית הדין לעבודה, הפכה ההחלטה לחלוטה - והחברה שילמה את הקנס במלואו, בתוספת ריביות והצמדה.
העיצום המקורי, בגין העסקת עובדים בשבת בקניון שבעת הכוכבים בהרצליה, בסך 219,360 שקלים, הוטל על החברה ביום 14.8.22, בעקבות שתי ביקורות שנערכו על-ידי מינהל ההסדרה ואכיפה - באפריל 2019 וב־2022 - שגילו העסקה אסורה של עובדים ביום המנוחה השבועי ללא היתר. הביקורת שבעקבותיה הוחלט להטיל קנס התקיימה בתקופה שבה השרה הממונה הייתה אורנה ברביבאי ממפלגת יש עתיד.
כמעט שנתיים בין ערר להכרעה
למרות שהחברה מיהרה להגיש את הערר בתוך המועד הקבוע בחוק, הוא התקבל כבר ביום 6.12.22. כתב התשובה מטעם המדינה נמסר כעבור שישה שבועות - אך ההחלטה עצמה התקבלה רק ביום 24.6.24, כלומר 566 ימים לאחר הגשת הערר.
במשך תקופה זו נוהל דין ודברים "כמקובל", כפי שמסרה ועדת הערר, אך לא נמסרה כל הצדקה להתארכות הממושכת, שבמהלכה גם הספיקו להתחלף שרים. ורק לאחר כ־22 חודשים מהגשת הערר התקבלה החלטה סופית בתקופת השר
יואב בן צור. סך הזמן שחלף מיום הטלת הקנס ועד להפיכתו להחלטה חלוטה עומד על 967 ימים - כמעט אלף ימים.
כעת, משהפכה ההחלטה לחלוטה, נדרשה החברה לשלם את הקנס - כשהוא צמוד, עם ריבית מצטברת, ובלית ברירה.
"מתכנסים כמה פעמים בחודש" - אך יש סחבת בהכרעה
לשאלת News1 מדוע התמשכה ההכרעה זמן כה רב למרות שלשון החוק בעניין ברורה ביותר, נמסר ממשרד העבודה כי "ועדת הערר מתכנסת באופן שוטף כמה פעמים בחודש, ומשך ההליך תלוי במורכבות התיק, בהתכתבויות הצדדים, ובגורמים נוספים".
אולם גורם בתחום דיני העבודה טוען בפני News1 כי מדובר בפרק זמן חריג ובלתי סביר, בכל קנה מידה, המנוגד לעקרונות של מינהל תקין: "כאשר למעסיק עומדים 28 ימים בלבד להגיש ערר, והוא נענה רק כעבור יותר משנה וחצי - זהו כשל מערכתי. בינתיים הריביות דופקות, והנטל הכלכלי מכביד". לדבריו, כאשר משך הטיפול כל כך ארוך, מגיעים למצב של אפס הרתעה - וזאת הסיבה שכל כך הרבה עסקים פתוחים בשבת בניגוד לחוק.
אמנם במשרד העבודה רואים בהחלטת ועדת הערר חיזוק למדיניות האכיפה, במיוחד לאחר מבצעי ביקורת במתחם ביג פאשן גלילות, אך מבחינת החברה - העיכוב פעל לרעתה.
לטענת משרד העבודה, הערר שימש דוגמה לעמידה על עקרונות חוק שעות עבודה ומנוחה, תוך דחיית טענות לפיהן האיסור פוגע בחופש העיסוק או בזכות העובד לבחור לעבוד בשבת. אלא שמבחינת החברה, העונש הפך לכבד יותר - בגלל הביורוקרטיה.
אין כל מנגנון חוקי לפצות את מי שעררו נדון באיחור. למרות שהחברה הגישה את הערר כנדרש, שילמה לבסוף סכום גבוה יותר - בלי שניתן לה הסבר או התנצלות מצד המדינה.