שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, מיכל רוזן-עוזר, דחתה על הסף (23.4.25) את רוב התביעה בסך 500 מיליון שקל שהגיש הנאמן לחברת דורי בנייה, עו"ד עופר שפירא, בעקבות קריסתה נגד הבעלים, נושאי משרה, דירקטורים ואחרים. היא הותירה את התביעה נגד מקצת מן הנתבעים ובראשם עמוס לוזון, בעל השליטה בדורי בעת הקריסה. דורי קרסה בשנת 2019 והותירה חובות ב-758 מיליון שקל, לא כולל תביעות מותנות במיליארד שקל. שפירא טען, שהכשלים התגלו בשלוש תקופות: לפני שהתגלו סטיות משמעותיות בספריה של דורי באמצע 2014; עד מכירת השליטה לקבוצת לוזון בתחילת 2016; ועד הקריסה ב-2019. רוזן-עוזר קיבלה בצורה מלאה או חלקית את טענת ההתיישנות שהעלו רוב הנתבעים, ודחתה אותה לגבי יתר הנתבעים. הנתבעים שהתביעה נגדם נדחתה: רונן אשכנזי (היו"ר לשעבר), אריק וילנסקי, אסף מור, דורון מילר, איתמר אלדר, בוריס אברהמוב, עוזי ורדי-זר (לשעבר מנכ"ל שיכון ובינוי), שמואל סלבין (לשעבר מנכ"ל משרד האוצר), נחמה דואק, איריס דיבולסקי-חביליו, יחזקאל ברקוביץ, וילי יצחקי, דן מושקוביץ (היו"ר לשעבר), אבי ורטהיים (מבעלי בנק מזרחי וחברת קשת), משרד קוסט-פורר-גבאי קסירר (רואה החשבון של החברה) והפניקס (שביטחה את נושאי המשרה). הנתבעים שהתביעה נגדם נדחתה לגבי חלק מן התקופות הנטענות: ג'י סיטי (לשעבר גזית גלוב) שבשליטת חברת נורסטאר, טל שניידר-זפט, שניר שרון ואריק גלעד. הנתבעים שהתביעה נגדם תמשיך להתנהל במלואה: קבוצת עמוס לוזון יזמות ואנרגיה, גדעון אלטמן, יוסף זינגר, עו"ד פנינה דבורין, שמשון הראל (לשעבר סמנכ"ל אפריקה-ישראל), ניר דקל, עמוס לוזון, קובי לוזון, ליה לוזון, אריאל אברם ונעמה מלכה. לדברי רוזן-עוזר, "עילות התביעה שניתן לקבוע כבר עתה שהן נולדו בתקופה הראשונה והשנייה התיישנו ביחס לנתבעים הרלוונטיים (כלומר נושאי המשרה, בעלת השליטה ורואה החשבון המבקר, וכפועל יוצא מכך גם ביחס לחברת הביטוח). ביחס לעילות תביעה שנולדו לאחר מכן במועדים שהם מחוץ לתקופת ההתיישנות, הרי שעל יסוד האמור בכתב התביעה לא ניתן לקבוע כי הן התיישנו". רוזן-עוזר דוחה טענה מרכזית של שפירא, לפיה מדובר בעוולה נמשכת שניתן לתבוע עליה כל עוד היא נמשכת. לדבריה, שפירא עצמו מתאר שלוש תקופות שונות ומעשים שונים; "ששנים של פעולות שונות גם אם כולן היו בלתי ראויות, לא הופכות את מכלול הפעולות לעוולה אחת נמשכת". זאת ועוד: "חלפו יותר משבע שנים מאז הייתה לנתבעים אלה אפשרות לחדול מביצוע המעשים המיוחסים להם ומגרימת הנזק בגינם". רוזן-עוזר דוחה גם את הטענה לפיה עובדות חיוניות לא היו ידועות עד הקריסה, ומציינת שמאחר שמדובר היה בחברה ציבורית - בזמן אמת היה ידוע לפחות קצה חוט על הטענות המועלות בתביעה. עוד היא קובעת, כי לאחר מכירת השליטה ללוזון בינואר 2016, יכול היה הדירקטוריון החדש להניע הליכים נגד המנהלים והדירקטורים הקודמים. המצב שונה לגבי לוזון ונושאי המשרה בתקופה השלישית: "נדרש בירור עובדתי, החופף את הבירור הנדרש בהליך גופו, על-מנת להכריע אם היה מי מבין הדירקטורים או נושאי המשרה שיכול היה להניע הליך משפטי נגד הדירקטורים האחרים ובעלת השליטה. לפיכך, לעת הזו, לא אוכל לקבוע שהיה מי מהדירקטורים או מנושאי המשרה שיכול היה להניע הליך משפטי נגד הדירקטורים בתקופה השלישית ונגד בעלת השליטה". דורי חויבה בתשלום הוצאות בסך 330,000 שקל, ואילו הנתבעים שטענתם נדחתה ישלמו לה 120,000 שקל.