החברה המנהלת את מתחם בית ברל כצנלסון, וקרן ברל כצנלסון שהינה הבעלים של חלק מהנכסים המצויים במסגרת בית ברל, הגישו עתירה (04.05.25) נגד המועצה האזורית דרום השרון בעקבות החלטתה להעלות את חיובי הארנונה למתחם בשיעור של מעל 450%. בעתירה נאמר כי בחודש פברואר 2019 נחתם בין הצדדים הסכם פשרה במסגרתו הוסדרו תשלומי הארנונה, וכי בראשית חודש יוני 2021 נתנה המועצה האזורית לעותרות אישור בדבר העדר חובות בגין הנכסים שבמתחם בית ברל. לדברי העותרות, במסגרת הסכם הפשרה לא נקבע מועד לפקיעתו ולא היו בנכס שינויים עובדתיים או משפטיים מהותיים בתקופה שלאחר מכן, ולמצער - המועצה לא הצביעה על שינויים מהותיים. התובעות טוענות, כי במחצית חודש פברואר 2023 הטילה המועצה על העותרות שומות ארנונה מוגדלות ורטרואקטיביות לשנים 2017-2023 בסכום כולל של כ-16 מיליון שקלים. זאת בטענה להפרשי שטחים ושינוי מדיניות המועצה בנוגע לסיווג השטחים במתחם בית ברל ו/או חיוב מס בגין נכסים שהוכרו זה-מכבר והוסכם בין הצדדים כי הם נכסים שאינם ברי חיוב ו/או פטורים מארנונה ו/או מוחזקים על-ידי מחזיק אחר. כל זאת, מצוין בעתירה, באופן שהביא להעלאת חיובי הארנונה באופן קיצונ בשיעור של מעל 450%. בעתירה נאמר עוד, כי לאחר קבלת הודעות השומה הרטרואקטיביות התגלה לעותרות כי קיימות טעויות רבות בשומת המקור, ובכלל זאת: התעלמות מתשלומי ארנונה שבוצעו בגין נכסים נוספים, עובדה אשר הגדילה את סכום השומה הרטרואקטיבית באופן מלאכותי ושגוי. השומה הרטרואקטיבית כוללת, לטענת התובעת, חיוב בגין שטחים רבים שאינם בהחזקת העותרות ואשר בגינם נשלחו למועצה הסכמי שכירות במועדים בהם נכנסו השוכרים לנכסים והחזקה בהם הועברה ו/או צריכה הייתה להיות מועברת לשוכרים. בעתירה שהוגשה באמצעות עוה"ד ליטל מגור ואייל אקשטיין ממשרד בן-אליעזר ושות' נטען עוד, כי דרישות החיוב מושא העתירה הנדונה הינן דרישות חיוב רטרואקטיביות פסולות שהושתו בניגוד לדין ואשר הוכרו בפסיקה כחיובים פסולים. לא זו בלבד, בעת הטלת החיובים הללו היה בין הצדדים הסכם שומה תקף ולא התקיימו נסיבות המצדיקות המשחחרות את הנתבעת מההסכם ומקל וחומר שלא באופן רטרואקטיבי. מחמת זאת, בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מתבקש להורות על פסילת דרישות התשלום שלדברי העותרות הוצאו ללא סמכות ובניגוד לחוק. תגובת המועצה האזורית דרום השרון טרם הוגשה.