הרכב בראשותה של נשיאת בית המשפט המחוזי בנוף הגליל, אסתר הלמן, גזר עונש קל מדי על אדם שדקר אחר בסכסוך בין נהגים בתחנת דלק. למרות שההרכב דחה את טענת הנאשם לגבי מצבו הנפשי, בפועל עונשו דומה לזה שהיה מוטל עליו אם הטענה הייתה מתקבלת. כך אומר (4.5.25) נשיא בית המשפט העליון, יצחק עמית. שלמה אוחיון-עמר הואשם בניסיון לרצח לאחר שדקר ופצע קשה נהג אחר, אך בהסדר טיעון - שבא בין היתר לאחר שנשמעו עדויות על מצבו הנפשי - הודה בחבלה בכוונה מחמירה, שיבוש מהלכי משפט, הדחה בעדות, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, איומים והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. הוא נדון ל-45 חודשי מאסר בגזר דין שנכתב בידי השופטת אוסילה אבו-אסעד בהסכמתן של הלמן והשופטת יפעת שטרית. עמית דחה את ערעורו של אוחיון-עמר על חומרת עונשו ואומר כי מקובלת עליו מסקנתו של בית המשפט המחוזי ולפיה מצבו הנפשי החמיר לאחר האירוע, ואילו בעת האירוע ומיד אחריו הוא התנהג בצורה השוללת את טענתו לפיה היה קרוב לסייג האי-שפיות. המחוזי הגיע למסקנה, לפיה אוחיון-עמר "הבין היטב את הפסול שבמעשיו, ידע להבדיל בין מותר לאסור, ויכולתו לשלוט במעשיו לא הייתה מוגבלת בעטיה של הפרעה נפשית". עמית מציין: "אציין כי מסקנתו זו של בית משפט קמא אינה מתיישבת עם קולת העונש שנגזר על המערער. על פניו, העונש שהושת על המערער סוטה מרף הענישה הרגיל לגבי שורת העבירות שבהן הורשע המערער, ובעיקר בעבירה החמורה של חבלה בנסיבות מחמירות, שכן כמתואר לעיל, המערער דקר את המתלונן בבית החזה ובצוואר. "למעשה, הגם שבית משפט קמא דחה את טענת הקרבה לסייג אי-השפיות, הרי שבפועל, העונש שהושת על המערער הולם את העונש שהיה ראוי לגזור עליו גם אם היה עומד בנטל להוכיח את קרבתו לסייג". השופטים עופר גרוסקופף ואלכס שטיין הסכימו עם עמית. את אוחיון-עמר ייצג עו"ד ישראל קליין, ואת המדינה - עו"ד סיגל בלום.