ניהול הליך סרק נגד דוח תעבורה מאפשר, במקרים נדירים, להטיל על הנאשם הוצאות - אך לא להגדיל את הקנס שהוטל במסגרת הדוח. כך מבהיר (5.5.25) שופט בית המשפט העליון, חאלד כבוב. עוד אומר כבוב, כי הנאשם אינו צריך להניח תשתית עובדתית לבקשתו להישפט, ואין להרשיעו ללא הליך הוכחות אם כפירתו כללית בלבד. כבוב דחה את בקשתו של עו"ד ראובן נתאי לערער על קנס בסך 1,500 שקל - פי שלושה מהקנס המקורי - שהוטל עליו לאחר שנהג בנתיב תחבורה ציבורית בתל אביב. הוא הורשע לאחר ניהול הוכחות, ושופט השלום ראובן ברוך הכפיל את הקנס בשל ניהול הליך סרק שגרם לבזבוז זמן שיפוטי משמעותי. השופט המחוזי ציון קאפח דחה את ערעורו של נתאי, באומרו בין היתר שניתן היה להרשיעו ללא הוכחות משום שהסתפק בכפירה כללית בעבירה שיוחסה לו. כבוב מגיב: "צודק המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו זו - ויש לדחותה בשתי ידיים". נטל ההוכחה בדין הפלילי מוטל על התביעה לכל אורך הדרך, והדבר נכון גם בעבירות "ברירת משפט" - למרות שסדרי הדין בהן מיועדים לפשט את ההליך. "הליך 'ברירת המשפט' מתנהל ככל הליך פלילי רגיל בו עומדת לנאשם חזקת החפות, כך שאין לקבל את הקביעה לפיה במקרה בו הנאשם כפר באשמה 'כפירה כללית' בלבד, ניתן להרשיעו אף ללא צורך בניהול הוכחות", מדגיש כבוב. בנוגע לגובה הקנס אומר כבוב: "האפשרות להישפט על עבירת 'ברירת משפט' היא זכות הקיימת לנאשם... עצם בחירתו של נאשם להישפט אינה מהווה שיקול בקביעת העונש; וכי במסגרת סמכותו של בית המשפט לגזור עונש העולה על הסכום הקבוע בצד העבירה בהודעת הקנס, עליו לשקול אך נסיבות הקשורות בעושה ובמעשה. "אמנם צדק בית המשפט המחוזי בציינו, כי הסכום הקצוב בהודעת הקנס אינו זכות מוקנית, וכי שעה שאדם מבקש להישפט הוא נוטל על עצמו סיכון שהעונש שיוטל עליו יהיה גבוה מהעונש הנקוב בהודעת הקנס. אולם סיכון זה עניינו אך באפשרות שהעונש המוטל על הנאשם יוחמר בשל התחשבות בית המשפט בשיקולים הקשורים לנסיבות ביצוע העבירה ולמבצעה; ואין להסיק מכך כי עצם לקיחת הסיכון בעת הגשת הבקשה להישפט מצדיקה את החמרת העונש. "כפועל יוצא מכך, אף אם ההליך שנוהל בעקבות הבקשה להישפט הוא הליך סרק, אין הדבר מצדיק הגדלה של רכיב הקנס. הדבר יכול להצדיק, לכל היותר, השתת הוצאות משפט; וביחס להוצאות משפט הליך הפלילי נקבע, כי אלו יוטלו במשורה וזאת אך במקרה שנפל פגם בהתנהלות הנאשם בהליך הדיוני". השיקולים להגדלת הקנס הם שיקולים עונשיים, הנוגעים לנסיבות העבירה והעבריין - ממשיך כבוב. השיקולים להטלת הוצאות משפט הם שיקולים דיוניים שתכליתם, בין היתר, הרתעה מפני ניהול הליכי סרק ומניעת בזבוז זמן שיפוטי. לפיכך, קיימת חשיבות רבה בהבחנה של הערכאות הדיוניות בין השיקולים השונים, כדי לעמוד על המקרים בהם נכון להגדיל את שיעור הקנס לעומת המקרים בהם נכון לפסוק הוצאות". עם זאת, כבוב דחה כאמור את בקשתו של נתאי לערער. הוא אומר כי בית המשפט המחוזי בחן את טענותיו לגופן, וגובה הקנס אינו מצדיק דיון בגלגול שלישי לנוכח הכללים בדבר התערבות ערכאת הערעור בעונש. יתר טענותיו של נתאי הן נגד ממצאי עובדה ואינן מצדיקות רשות ערעור, מסיים כבוב.