לדברי נתניהו, שלדון אדלסון היה ידיד קרוב ואף חבר שלו, והוא סבר כמותו שהתקשורת הישראלית מונוליטית ושצריך לתקן זאת. "הוא דיבר על הקמת עיתון. אמרתי לו שלא ילך על עיתון, אלא על אינטרנט או טלוויזיה. הוא היה אולי האדם העקשן ביותר שהכרתי ואמר שהוא רוצה להקים עיתון, כי את זה הוא יודע לעשות. גם אחרי שהעיתון קם, אמרתי לו שיבנה אתר אינטרנט. הוא אמר: אני לא יודע לעשות את זה. אם הייתי אומר לו לא להקים את העיתון – הוא כן היה מקים. "איש לא יכול להגיד לו מה לעשות, כולל נשיא ארה"ב. הוא גדל בתנאי עוני בפרבר עני של בוסטון, לא מרשים בהופעה החיצונית שלו, עם כוח טבעי עצמי, בעשר אצבעות נהיה אחד האנשים העשירים ביותר בעולם. אדם חכם מאוד וגם מאוד עקשן. איש לא היה יכול להזיז אותו. פעם הוא ביקש שאשנה בשביל המטוס הפרטי שלו את סדר הנחיתות בנתב"ג, ועניתי בשלילה. אני לא מנצל את כוח השלטון שלי". עוד אמר נתניהו, כי ניסה לעניין את אדלסון ברכישת ידיעות אחרונות או אמצעי תקשורת אחר, אבל "הוא אמר שאם אתה קונה את זה – אתה קונה את כל התחלואים, ולכן הוא מעדיף להקים משלו. ישראל היום לא קבע אג'נדה, לא הייתה לו עוצמה, לא הייתה לו מולטימדיה. זו הייתה התחלה, ניצוץ ראשון, כלי תקשורת שלקח צד אחר. לא בעוצמה, לא בכל הכוח שאני חשבתי שצריך". חדד: "עד כמה רצית שכל התקשורת תהפוך לישראל היום?" נתניהו: "זו אף פעם לא הייתה הגישה שלי. צריך לגוון אותם. אני מאמין בכלכלת שוק, גם בשוק הדעות. תן לאנשים לבחור. לא חשבתי לרגע שיש טעם בגישה הטוטליטרית. לא רציתי לסגור שום דבר, חוץ מתחנה אחת שעשקה את משלם המיסים הישראלי". הוא הוסיף לגבי ישראל היום: "אם אתה לא תוקף אותי חמש פעמים בשעה – אתה הופך לביביתון. היום אומרים את זה על ערוץ 14; זה קשקוש. זה היה אותו הדבר לגבי שלדון. הייתה להם גישה אחרת, [וטענו שהיא נובעת מזה ש]אני שולט בזה בכבלי ברזל". לדבריו, כל המו"לים האחרים טענו שיש פגם בכך שעיתון מופץ חינם ויוצר היצף; זה היה הטיעון היחיד שנשמע לו הגיוני, העיר. "אחרי שישראל היום שינה את הכיוון – פתאום אין היצף ואין כלום", הוסיף בציניות. "הם [המו"לים האחרים] היו בטוחים שאני הבאתי את העיתון הזה, שאני שולט על אדלסון. זה מגוחך".

נתניהו הכחיש את הטענה בכתב האישום, לפיה לחץ על אדלסון לדחות את הופעת מהדורת סוף השבוע של ישראל היום, בניסיון לקבל בתמורה שיפור של הסיקור בידיעות אחרונות. לא הייתה כל הבנה כזאת ועל אדלסון אי-אפשר היה ללחוץ, הוסיף. עוד אמר כי לפני בחירות 2009 נפגש עם מוזס כמו עם מו"לים ופוליטיקאים אחרים, ומוזס – כמו כל המו"לים – העלה את נושא ידיעות אחרונות, בעוד הוא לא דיבר על הסיקור שלו אלא על המונוליטיות של התקשורת בכלל. עוד הכחיש נתניהו את עדותו של ניר חפץ, אז עורך "7 ימים" של ידיעות אחרונות, לפיה ערב בחירות 2009 ביקש ממנו להעביר למוזס מסר בדבר הגבלת מספר עותקי מהדורת סוף השבוע של ישראל היום תמורת שיפור הסיקור. הוא שב ואמר כי לא יכול היה להשפיע על אדלסון, אשר דיבר על הצפת השוק ב-200,000 עותקים; וכי אם היה רוצה, היה פונה במישרין למוזס. ההגנה הציגה פרסומים בידיעות אחרונות באותה עת, שלדבריה מוכיחים שהסיקור נותר שלילי כשהיה. לדעת נתניהו, מוזס עמד מאחורי הצעות החוק בשנים 2009-2008 להגבלת ישראל היום, ובמידה פחותה – יעקב נמרודי, אז הבעלים של מעריב; הוא התנגד להן בתוקף. לדבריו, לא היה כל פסול בעמדתו נגד ההצעות, כשם שאין ולא היה כל פסול ב"זיקת סיקור" – סיקור הניתן לפוליטיקאי בהתאם לעמדותיו. לדבריו, מירי רגב תמכה אז באחת ההצעות כאשר במקביל קיבלה סיקור חיובי בידיעות אחרונות – והדבר לגיטימי ומקובל. אדלסון הגיב על ההצעות בקללות, אמר שיגדיל את התפוצה ב-200,000 עותקים ולא היה מוכן להתפשר, הוסיף נתניהו.

על בחירות 2013 אמר נתניהו, כי הוא סבר שיש למוזס השפעה ישירה על יאיר לפיד ונפתלי בנט ("ברית האחים"), גם בשל הסיקור החיובי שקיבלו השניים בידיעות אחרונות. בשל כך הוא נפגש עימו, ללא כל קשר לענייני ישראל היום והסיקור, ולא היו כל סיכומים בנושאים אלו. הוא ראה את מוזס כ"ראש האופוזיציה ובמידה רבה ראש הקואליציה", בשל קשריו עם השניים; "הערכתי שהוא חיבר ביניהם. לי היה ברור שזה השחקן הפוליטי שאני צריך לעבוד מולו כדי להקים קואליציה". נתניהו אמר כי העביר לאדלסון את המסרים מהמו"לים אחרים, משום שלא היה מעוניין שאמצעי תקשורת אחרים יקרסו. "לפני כמה ימים העברתי מסר רב-עוצמה ממדינה אחת למדינה אחרת, למרות שאין לי שום חלק בזה, כדי שאוכל לומר שהעברתי. גם כאן העברתי", הוסיף – שכן אדלסון לא הושפע ממסרים אלו. הוא אמר כי לא הסכים להפסיק את החרם על ידיעות אחרונות, כי זה "יתן לגיטימציה לפראבדה משוכלל ויהיה מסר כאילו שזה לא כל כך נורא. זה היה גם בגלל שלדון, חד-משמעית; אני נותן לגיטימציה למי שמנסה לחסל אותו?" נתניהו עבר לרקע לשיחות מ-2014, בהן עוסק כתב האישום. לדבריו, היה ברור שהצעת החוק של איתן כבל בנושא ישראל היום הייתה פרי יוזמתו של מוזס; "כל החקיקה בכנסת מתנהלת כך", שבעלי אינטרסים לוחצים. "ידעתי וכולם ידעו" שעמדת חברי הכנסת מושפעת גם מהסיקור בידיעות אחרונות ובישראל היום, הוסיף, ואיש לא חשב שמדובר בעבירה פלילית. המעורבות שלו בהתנגדות לחוק הייתה חריגה, משום שהוא עלול היה להפיל את הממשלה וללמד שמוזס הוא השולט בה, ציין. נתניהו תכנן להיפגש עם מוזס ביולי 2014 בניסיון לבלום את ההצעה, בעיקר אם יצליח לשכנע אותו למכור את ידיעות אחרונות, אך הפגישה לא התקיימה בשל מבצע צוק איתן. הם נפגשו בחודש ספטמבר ושוחחו על הצעת החוק ועל אפשרות המכירה. "לכבל לא היה שום say בנושא הזה; אני יכול באותה המידה לדבר עם הגננת של בני"; השליטה הייתה בידי מוזס, שב ואמר. הוא דחה את הצעותיו של מוזס להתראיין לידיעות ולהעלות את שמותיהם של מי שיכתבו מאמרים בעיתון.

כאשר עיתון אנגלי כתב עליו משהו, אדלסון הוציא 12-10 מיליון דולר כדי לקבל התנצלות בגודל של בול (בנימין נתניהו). נשמע כמו לקוח נהדר (עמית חדד). הוא לא השתנה. אני מכיר אותו כמה? 40 שנה (בנימין נתניהו מביט על נוני מוזס בהפסקה בדיון). (מוזס מחייך. נתניהו ממשיך:) ציפיתי שהוא יגיד "גם אתה" (צחוק כללי).