מיקי גנור מסר מרצונו החופשי את הודאותיו בפרשת הצוללות - קובעת (7.5.25) שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, טלי חימוביץ. היא דחתה את בקשתו של גנור, במסגרת משפט זוטא, לפסול את הודאותיו בטענה שהוצאו ממנו שלא כדין. גנור, שהיה הנציג בישראל של קונצרן טיסנקרופ הגרמני - יצרן הצוללות וספינות המשמר שבמרכז הפרשה - הוא הנאשם המרכזי בתיק. גנור הועמד לדין לאחר שחזר בו מהסכם עד המדינה שנחתם עימו, בטענה שמסר הודאות כוזבות בשל הלחצים הפסולים שהופעלו עליו. הוא מואשם במתן שוחד, הלבנת הון ועבירות מס. חימוביץ אומרת: "לאחר ששמעתי את העדים, עיינתי במוצגים שהוגשו לי ובסיכומי הצדדים, החלטתי לדחות את טענות הפסול שהעלתה ההגנה. הוכח בפני מעל לכל ספק סביר, כי הנאשם מסר את הודיותיו כולן מרצונו הטוב והחופשי, מבלי שננקטו נגדו אמצעים פסולים ומבלי שנשללו ממנו חופש הרצון ויכולת הבחירה. "איני מקבלת את טענות ההגנה, לפיהן החקירה כוונה מלכתחילה לשבור את רוחו של הנאשם ולשלול את רצונו החופשי, על-מנת להביאו לחתום על הסכם עד מדינה. לא מצאתי כי ננקטו אמצעים פסולים על-ידי החוקרים לצורך כך, ואני מסתייגת מטענות ההגנה לפיהן 'האמצעים הפסולים מאפיינים שיטות חקירה פסולות המוכרות במשטרים אפלים ידועים לשמצה'". טענות ההגנה התחלקו לשלוש קבוצות: בימי חקירתו הראשונים (יולי 2017) הוא נדחף להיות עד מדינה בשיטות חקירה בלתי הוגנות ששברו את רוחו. בעת המו"מ על הסכם עד המדינה הוצגו לבאי-כוחו מצגי שווא בנוגע לעבירות המס המיוחסות לו (בעסקיו האחרים), ואם היו יודעים את ההיקף הנכון שלהן - לא היה ההסכם נחתם. ואילו בעת גביית ההודעות ממנו לא הוצגה לו טיוטת כתב האישום בעבירות המס, כדי להסתיר ממנו את העדר הפרופורציה בין העבירות בהן הודה לבין העונש עליו הוסכם. בקבוצה הראשונה טענה ההגנה, כי גנור (שהיה אז בן 66) היה נתון לתנאי מעצר קשים וסבל מבעיות רפואיות וחוסר שינה, החוקרים ניצלו את מצוקתו הנפשית ואיומו להתאבד, הם איימו להעמיד לדין את אשתו ובתו ושכנעו אותו להחליף את עורך דינו. בקבוצה השנייה והשלישית נטען, כי נאמר לו שחשיפת המס שלו היא 50 מיליון שקל, וכך הוצדק העונש החמור לו נדרש להסכים - שנת מאסר וקנס של 10 מיליון שקל. עוד נטען, כי נאמר לגנור שעליו להפליל את ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כדי שיהפוך לעד מדינה. חימוביץ אומרת: "טענות ההגנה הופרכו כולן במסגרת הראיות שהובאו בפני, בגדר הליך הזוטא". היא אינה נכנסת בפירוט לניתוח הראיות, דבר שאותו תעשה בפסק הדין בתיק, ומתייחסת לשתי ראיות מרכזיות - סרטוני החקירות ועדות סניגורו בעת המו"מ על חתימת ההסכם, עו"ד אילן סופר. הסרטונים הוצגו בידי המדינה, ואילו סופר זומן מטעם ההגנה. חימוביץ מציינת, כי כל הטענות - למעט התנאים בבית המעצר - התייחסו למה שהתרחש בחקירות, ולכן היו צריכים לבוא לידי ביטוי בסרטונים. "נוכחתי כי לא זו בלבד שאף אחת מטענות הפסול לא באה לידי ביטוי בתיעוד החקירות, ההפך הוא הנכון. היחס אל הנאשם מטעם החוקרים היה יחס מכבד, נינוח וידידותי". החוקרים ניסו להקל על גנור כאשר סבל מכאבי גב, הוצעו לו הפסקות, איש לא הרים את קולו עליו או איים עליו. "בכלל, מניסיון של שנים רבות בצפייה בחקירות משטרה, ניתן לומר כי יחס החוקרים אל הנאשם היה מכבד וידידותי באופן מיוחד, וגם ההגנה לא הפנתה אותי לקטע כלשהו שבו מהלך העניינים היה שונה. "גם ליתר הטענות אין זכר בתיעוד החקירות, כגון איומים על בני משפחתו. זאת כמובן למעט אזהרה כדין על כך שבני משפחתו מעורבים בעבירות של העסקה פיקטיבית", בה אכן מואשם גנור. "איש מהחוקרים לא השתמש בביטויים הקשים שיוחסו להם על-ידי הנאשם, כגון 'כנופייה', בקשר לראש הממשלה או מי ממקורביו, או בביטוי 'להרוג את המשפחה'. כל אלה הם ביטויים שנשמעו מפי הנאשם בלבד". גנור קיבל הזדמנות להיוועץ כעורך דין לאורך כל החקירה והחוקרים לא יזמו את פיטורי סניגורו הראשון, עו"ד נתי שמחוני - אותו לא זימנה ההגנה.