שופטת בית המשפט העליון, דפנה ברק-ארז, הרשיעה צעיר שהשתתף בנסיון לינץ' בערבים בירושלים בגרימת מוות ברשלנות, לאחר שנהג שניסה להימלט מן ההמון דרס הולך רגל. ברק-ארז קיבלה (8.5.25) את ערעורה של המדינה על זיכויו מעבירה זאת והחזירה את התיק לבית המשפט המחוזי בירושלים לגזירת העונש. האירוע התרחש ברחוב שבטי ישראל בירושלים במוצאי שושן פורים, פברואר 2021, והצעיר היה אז בן 16.5 (ובשל כך שמו אסור בפרסום). עשרות פורעים האטו את התנועה בחיפוש אחר נהגים ממוצא ערבי, ומשמצאו את מבוקשם - יידו על כלי הרכב אבנים, בקבוקים וחפצים שונים, ניסו לפתוח את דלתותיהם, היכו על גביהם ושברו מהם חלקים. הצעיר היה גורם מוביל בהתנפלות על אחד הנהגים, אשר בהימלטו מן המקום דרס למוות הולך רגל; התיק נגדו נסגר מחוסר אשמה. בית המשפט המחוזי (השופטת חנה לומפ) הרשיע את הצעיר בהתפרעות, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, חבלה במזיד ברכב, יידוי אבנים לעבר כלי תחבורה ותקיפה הגורמת חבלה של ממש וגזר עליו תשעה חודשי עבודות שירות. הצעיר זוכה מגרימת מוות ברשלנות, אך כאמור ברק-ארז קיבלה את ערעור המדינה על זיכויו. היא אומרת: "השאלה המונחת לפתחנו היא משפטית: האם התנהגותו של הנהג באירוע מנתקת את הקשר הסיבתי המשפטי בין מעשי התקיפה של המשיב לבין מותו של המנוח. תשובתי לכך היא בשלילה. לשיטתי, המשיב היה יכול וצריך לצפות באורח סביר את התנהלותו של הנהג באירוע". לדברי ברק-ארז, "במקרה דנן הנהג נקלע למצב דברים קשה ביותר. הוא הותקף בברוטליות בידי המון אלים וגזעני, כאשר המשיב היה גורם דומיננטי שהשתתף באופן פעיל באירוע לכל אורכו ואף הוביל אותו... ניתן רק לדמיין את גודל המצוקה שהנהג היה מצוי בה באותה עת. סיטואציה קשה, אם תמצא לומר: בלתי אפשרית. בנסיבות הקשות ההן ביצע הנהג פעולות שונות. הוא פנה לרחוב צדדי וניסה את כוחו בנסיעה קדימה ואחורה, בחיפוש אחר נתיב מילוט. אולם, הדבר לא עלה בידו. במנוסתו דרס הנהג למוות עובר אורח. "...כאשר אדם תוקף אדם אחר, אך מתבקש הוא שהקורבן ינסה להגן על חייו ולברוח מהמקום. בנסיבות של לינץ' אלים ומרובה משתתפים - לא כל שכן. מדובר במצב שבו מבקש אדם לנוס על נפשו, פשוטו כמשמעו. בסיטואציה אכזרית כזאת, האדם המותקף נתון במערכת לחצים אינטנסיבית ביותר, שמשפיעה מטבע הדברים על דרך פעולתו. הדבר בהחלט עלול להביא לאובדן עשתונות כחלק מניסיון ההימלטות. "בנסיבותיו של המקרה דנן, בתנאי העומס ששררו במקום, וכאשר הנהג הועמד במצב של סכנת חיים בהיותו יחיד מול רבים, העובדה שעובר אורח נפגע במהלך השתלשלות העניינים - ואף מצא את מותו - לא הייתה בלתי צפויה מהבחינה הנורמטיבית". הצעיר "- ככל אדם סביר - היה יכול וצריך לצפות את התוצאה הקטלנית שהתממשה למרבה הצער. המשיב, שנכח במקום והיה מודע לתנאים השוררים בו, יצר במו ידיו מצב שבו הנהג חשש לצאת מהרכב ונדחק לפעול באופן נואש ולנסוע בדרך ללא מוצא". הנהג "פעל כמעט בלית ברירה. במצב הדברים שנוצר - כשטווח האפשרויות העומדות בפניו הוא מוגבל עד מאוד - נהיגתו הפרועה הייתה צפויה, גם אם בפועל חסרת תוחלת. יש להדגיש כי בנסיבות של סכנת חיים כבענייננו, אין מקום להניח התנהלות שקולה ומחושבת מצידו של הנהג המותקף. קשה לראות במעשיו פעולות אוטונומיות המשקפות התלבטות וקבלת החלטות מושכלת וסדורה". התנהגותו של הצעיר "יצרה אפוא סיכון ברמה גבוהה, ובהתאמה לכך רמת הצפיות שלו הייתה גבוהה אף היא", ומכאן אשמתו במותו של הולך הרגל. השופטים דוד מינץ וחאלד כבוב הסכימו עם ברק-ארז. את המדינה ייצגו עוה"ד ורד חלאוה, רחל מטר ועינת גדעוני, ואת הצעיר - עו"ד שלום בן-שבת.