רפורמת פנסיית החובה שהונהגה בישראל ב-2008 הביאה לשיפור משמעותי בכיסוי הפנסיוני של שכירים - אך עדיין, כמעט רבע מהשכירים במשק (23.8%) לא מבוטחים בפנסיה. כך עולה ממחקר חדש של המרכז לפנסיה, ביטוח ופסיכולוגיה כלכלית באוניברסיטת בן-גוריון, המבוסס על ניתוח נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לאורך שני עשורים. המחקר, שנערך על-ידי ד"ר שרית מנחם-כרמי, פרופ' אביה ספיבק ופרופ' אביעד טור-סיני, מצא כי החיסרון בכיסוי פנסיוני מתרכז בעיקר בקרב צעירים, עובדים מהעשירונים הנמוכים, בעלי ותק תעסוקתי קצר ומועסקים בענפים כמו בנייה, מסעדנות ובידור. בשנת 2007 רק 37% מהשכירים היו מבוטחים לפנסיה. עד 2022, שיעור זה זינק ל-76.2%, בעיקר בעקבות רפורמת פנסיית החובה. עם זאת, הנתונים חושפים פערים עמוקים: בעשירון התחתון, רק 50% מכוסים לפנסיה. גם בעשירונים השני והשלישי נרשמה רמת כיסוי נמוכה יחסית - ורק בעשירונים הגבוהים הכיסוי כמעט מלא. מנתוני המחקר עולה גם פער מהותי בין עובדים בעלי ותק קצר לאלו בוותק של חצי שנה ומעלה - רק 41.7% מבעלי הוותק הקצר מכוסים לפנסיה, לעומת 82.9% מהוותיקים. החוק מחייב הפרשות פנסיה מהיום הראשון רק לעובדים עם ביטוח קיים - מה שמסביר את הפער. בקרב ענפי משק מסוימים הפערים דרמטיים במיוחד: רק 46% מהעובדים בענף הבנייה ו-51% במסעדנות מבוטחים, לעומת קרוב ל-100% בענפי החשמל, המידע והתקשורת. לדברי פרופ’ ספיבק: "למרות ההישגים, הרפורמה מיצתה את עצמה. על המדינה לבחון מחדש את מערך ההטבות הפנסיוניות ולהפנות משאבים לסיוע לשכבות המוחלשות - כדי למנוע עוני בגיל פרישה ולשמר את רמת החיים לאחריה."