אמיר ברמלי, המרצה 14 שנות מאסר על מרמה בהיקף של 340 מיליון שקל, תובע 1.5 מיליון שקל משופט בית המשפט העליון, חאלד כבוב, ובנו, עו"ד וליד כבוב. התביעה הוגשה בחודש מארס לבית משפט השלום בתל אביב ונחשפה אתמול (13.5.25), כאשר נשיא בית המשפט העליון, יצחק עמית, קבע שהתיק יתברר באותו בית משפט. ברמלי טוען, כי בשנת 2018 נוצר קשר בינו לבין משפחת כבוב באמצעות חוסאם עבד אל-האדי, סוחר מכוניות מנצרת, וכי הלה אמר לו שהשופט יהיה מעוניין בקשר עסקי עימו. לטענתו, הוא מימן הנחה בסך 36,700 שקל שביקשו כבוב לקבל מעבד אל-האדי כאשר רכשו ממנו רכב (בהעברה בנקאית מחשבונה של אחותו). לטענת ברמלי, המגעים בינו לבין משפחת כבוב התנהלו באמצעותו של עבד אל-האדי ובקודים, בהתכתבויות בהם לא הוזכרו שמותיהם. הם הסכימו על שותפות ברכישת נכס ביפו (מקום מגוריה של משפחת כבוב) בהיקף של 2-1.8 מיליון שקל, בהשקעה בחלקים שווים. כבוב התנו את השותפות בכך שברמלי יפקיד באמצעות עבד אל-האדי 900,000 שקל שעליו להשקיע, ולטענתו הוא עשה זאת בהעברה לחברת יוניון מוטורס שבבעלות עבד אל-האדי, במזומן לביתו של עורך הדין ובאמצעות צ'יינג'. לאחר מכן הוקמה חברה משותפת לעבד אל-האדי ולווליד כבוב, ובהמשך - טוען ברמלי - הוא נפגש עם וליד והלה אישר שאביו מודע לקשר ביניהם והציע לו השקעה ב-200 מיליון שקל (לטענת ברמלי, וליד עמד על כך שהפגישה תהיה חשאית וללא טלפונים בחדר). עוד נטען, כי וליד מינה את עו"ד מוחמד אדרעי - שהתמחה אצל אביו - למתווך ביניהם. אולם, באוגוסט 2020 נעצר ברמלי ובני משפחת כבוב ניצלו זאת כדי להשתמש בכספו שלא למטרות להן נועדו. לטענת ברמלי, הוכחות לטענותיו מצויות בידי רשויות האכיפה, אך הללו "נרתמו ועדיין נרתמות כדי להסתיר ולקבור את הפרשה הכואבת, להגן על הנתבעים ולמנוע בכל דרך אפשרית גישה של התובע לראיות שמוחזקות על ידן ושעשויות אף להפליל את הנתבעים". התביעה הוגשה באמצעות עו"ד אפרים דמרי. כבוב אומר בתגובה באמצעות דוברת הרשות השופטת: "אמיר ברמלי הוא עבריין הונאה מורשע שהשופט כבוב דן לעונש מאסר ממושך בשבתו בבית המשפט המחוזי. פסק הדין אושר בבית המשפט העליון. ברמלי ניסה לפסול את השופט כבוב שישב בדין ערב מתן פסק הדין, ונדחה - גם בהחלטתה המנומקת של נשיאת בית המשפט העליון. תביעתו היא כל כולה טענות ממוחזרות שנבדקו ונדחו, לאחר שנמצא שאין להן כל יסוד".

פרשות המרמה של ברמלי

כאשר כיהן כשופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב, הרשיע כבוב את ברמלי באחת המרמות הגדולות ביותר בתולדות המדינה, במסגרת קרן קלע, וגזר עליו עשר שנות מאסר; בית המשפט העליון החמיר את העונש ל-14 שנות מאסר. ברמלי הורשע בקבלה במרמה בנסיבות מחמירות ובגניבה בידי מורשה, וכן בהלבנת הון ובעבירות ניירות ערך. קרן קלע גייסה מאות מיליוני שקלים ממאות משקיעים, תוך הבטחת תשואה חריגה על-ידי השקעות בסיכון נמוך. בפועל, 240 מיליון שקל הועברו לחברת רוביקון שהייתה בבעלות ברמלי, ומשם - למתן הלוואות לחברות אחרות שלו ולמימון פעילות הפסדית שלו. לפני מתן גזר הדין העלה ברמלי טענות קשות נגד חאלד כבוב, לאחר שווליד כבוב התלונן במשטרה שהוא ניסה לסחוט אותו. כבוב סירב לפסול את עצמו והנשיאה דאז אסתר חיות דחתה את ערעורו של ברמלי. מאוחר יותר מסר היועץ המשפטי לממשלה דאז, אביחי מנדלבליט, לשר המשפטים דאז, גדעון סער, כי בדיקת המשטרה העלתה שאין בסיס לטענות של ברמלי. האחרון טען בתגובה שבידיו ראיות לעבירות של כבוב, אך סירב להעביר אותן לידי רשויות החוק בלא שיקבל "תמורת משמעותית". בדצמבר שעבר הוגש כתב אישום נוסף נגד ברמלי, בו נטען שהוא ביצע הונאה של 20 מיליון שקל בעת שההליך הפלילי הקודם נגדו היה מצוי בעיצומו.