80% מהעובדים מחזיקים חשבון בנק גם בישראל וגם במדינת המוצא – אך מדובר ב"הכללה רדודה": רבים אינם מבינים את תנאי השירות, אינם יודעים להשוות מחירים, ובמקרים רבים פשוט משתמשים בספק היחיד שהכירו דרך המעסיק. עובדים מהודו (92%) וסרי לנקה (86%) מובילים בשיעור הבנקאות הכפולה, בעוד שעובדים מתאילנד מציגים את השיעור הגבוה ביותר של חשבונות בנק במדינות המוצא בלבד (34%). 51% מהעובדים ההודים ו־41% מהתאילנדים משתמשים בשירות של חברה אחת בלבד – לאו-דווקא משום שבחרו בה, אלא מפני שלא נחשפו לחלופות. לעומתם, עובדים מהפיליפינים מפגינים עצמאות רבה יותר – רק 11% מהם דיווחו על מגבלת בחירה.

97% מהעובדים מעבירים כספים למדינות המוצא בתדירות גבוהה, כאשר 94-85 אחוזים מהם עושים זאת לפחות פעם בחודש. הסרי-לנקים בולטים במיוחד – 86% מהם מעבירים מעל 75% מהכנסתם, לעומת 45% מהפיליפינים. הפיליפינים, כך נראה, פועלים לפי אסטרטגיות כלכליות מגוונות יותר. העובדים הסינים מתבלטים בכך שרק 62% מהם שולחים כסף באופן קבוע – השאר שולחים רק כשיש צורך.

66% מהעובדים משתמשים ביישומונים ייעודיים להעברת כספים. הפיליפינים מובילים בשימוש בערוצים מקוונים (82%), בעוד שעובדים מסרי לנקה נוטים יותר להשתמש בסוכנויות מסורתיות. שלושה ספקים עיקריים שולטים בשוק: Rewire (בעיקר להודים), Neema (לסרי-לנקים ופיליפינים), ו-GMT (למולדבים). נראה כי ההעדפות הללו נובעות יותר מהשפעה קהילתית ומסרים שיווקיים, ופחות מהשוואת מחירים.

רק מחצית המהגרים יודעים כמה הם משלמים על ההעברות. בקרב הסינים, רק 29% ידעו לציין את גובה העמלות. ובכל זאת – דווקא הם מביעים את שביעות הרצון הגבוהה ביותר מהשירותים. החוקרים מציינים כי ייתכן שמדובר בשביעות רצון המבוססת על חוסר ידע – לא על איכות. בציטוטים מהשאלונים ניכר כי העובדים חשים ניכוי לא מוסבר מהשכר:

• "אנחנו עובדים קשה, וכל סכום שאני שולח – מנוכה ממנו חלק משמעותי"

• "החברה מורידה לי כסף בלי הסבר ברור, וגם שער החליפין שהם נותנים נמוך מהמקובל"

ממצאי המחקר מצביעים על מספר מסקנות עיקריות:

• דפוסי העברת כספים משתנים באופן ניכר בין קבוצות לאום שונות;

• קיימים פערים מהותיים בידע פיננסי ובאפשרויות הבחירה, אף על-פי ששיעור ההכללה הפיננסית הפורמלית גבוה;

• יש פילוח לאומי ברור בשוק ההעברות, עם העדפות שונות לספקי שירות לפי מדינת המוצא;

• המודעות הנמוכה לעלויות מהווה מקור לפגיעות ומעידה על אתגרים בשקיפות ובאוריינות פיננסית.

המחקר ממליץ למדינה לחייב את הספקים לפרסם את כל העמלות, לרבות שערי חליפין, במספר שפות. נוסף על כך, יש להקים מערך הדרכה לאוריינות פיננסית כבר במדינות המוצא, ולחלק ערכות מידע פיננסי עם הכניסה לישראל. לצד זאת – יש לעודד כניסת גופים נוספים לשוק כדי להגדיל את התחרות. לספקי השירותים ממליץ הדוח לפתח יישומונים פשוטים, רב-לשוניים, לשלב תמיכה אנושית – ולהקפיד על שקיפות מלאה לגבי כל עמלה. גם לארגוני הסיוע יש תפקיד: להפעיל חונכים פיננסיים מקרב העובדים עצמם, ולהוביל מסעות הסברה ממוקדים לפי מדינת המוצא ותחום העיסוק. "הבנת דפוסי העברת הכספים של מהגרי עבודה היא קריטית לפיתוח מדיניות ושירותים פיננסיים יעילים יותר, אשר יתרמו לרווחתם הכלכלית ולצמיחת הכלכלה הגלובלית", מסכמת עורכת המחקר, אנדה ברק-ביאנקו.