נשיא בית המשפט העליון, יצחק עמית, שב ויוצא (20.5.25) נגד "הקלות הבלתי נסבלת של הגשת בקשות פסלות, משל היו דרך להבעת אי-שביעות רצון מהחלטות שיפוטיות דיוניות או מהותיות". עמית התבטא כך לראשונה לפני חודש וחצי, וגם הפעם דחה על הסף ערעור פסלות וחייב בהוצאות בסך 3,000 שקל לטובת אוצר המדינה. רשות העתיקות הגישה תביעה נגד מגד זגל, בטענה לביצוע עבודות אסורות במקרקעין. בפברואר השנה, לפני הגשת התביעה, ביקשה הרשות צו ארעי נגדו, והבקשה נענתה בידי שופטת בית משפט השלום בירושלים, עדי בר-טל. בדיון סירב בא-כוחו, עו"ד ג'ורג' שוכרי, שבר-טל תציג שאלות למרשו, אך בר-טל הציגה אותן. שוכרי "הביע את מורת רוחו בצורה בוטה" וביקש ממנה לפסול את עצמו; הבקשה נדחתה בו במקום. בדיקת הפרוטוקול מעלה, כי שוכרי אמר: "בית המשפט שואל את מרשי האם הוא אנס את הגברת, בית המשפט מנהל את הדיון במקומי ומחייב את הנתבע לענות. איזה סמכות יש לבית המשפט לשאול את השאלות? אני מבין שבית המשפט מנסה לעזור לרשויות החוק על חשבון הלקוח שלי. אני לא מסכים לזה... גם אותי אפשר לשאול שאלות, איפה אני גר, עם מי אני מתיידד וכו'". ב-22 באפריל ביקשה הרשות צו נגד זגל לפי פקודת בזיון בית המשפט, בטענה שהוא מפר את הצו. בר-טל הורתה לו להגיב עד 24 בחודש וקבעה דיון ל-27 בו. שוכרי שב וביקש ממנה לפסול את עצמה, בטענה לפגיעה בזכויותיו, והבקשה שוב נדחתה. עמית דחה על הסף את הערעור, באומרו שחלק מן הטענות הן ערעוריות במהותן. ההחלטה לגבי לוח הזמנים בבקשת הביזיון היא דיונית מובהקת, ואינה מלמדת על דעתו של המותב כלפי הצדדים. "המערער טוען כי אל למותב לעסוק הן בהליך העיקרי והן בבקשת הבזיון, אולם טיבה של טענה זו לא ברור, שכן בקשות לפי פקודת בזיון בית משפט מוגשות כחלק מההליך העיקרי ונדונות בפני אותו המותב", מוסיף עמית.