ראשי מערכת הביטחון חייבים להיות נאמנים לציבור הישראלי ולא בצורה אישית לממשלה או לראש הממשלה - מבהיר (21.5.25) נשיא בית המשפט העליון, יצחק עמית, בפסק הדין בו נקבע, כי הדחתו של רונן בר מתפקיד ראש השב"כ הייתה בניגוד לדין. עמית גם קובע, כי ראש השב"כ הוא שומר סף שיש להבטיח את חוסר תלותו בדרג הפוליטי. עמית אומר: "נאמנותם של ראשי מערכת הביטחון אינה נאמנות מפלגתית-פוליטית לממשלה מסוימת או נאמנות אישית לראש ממשלה כזה או אחר. היא נאמנות לציבור הישראלי כולו, שהפקיד בידיהם את היקר מכל: את חייו ואת ביטחונו. חובת נאמנות זו לא עומדת בסתירה לחובתו של ראש השב"כ להגשים ולקדם את מדיניות הממשלה; אלא, היא מבטאת את העיקרון היסודי בדבר המחויבות העקרונית של כלל רשויות המדינה לשלטון החוק". בהמשך אומר עמית: "נוכח תפקידו של השב"כ לשמור על 'סדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו', ובהינתן החשש לניצול לרעה של הסמכויות הרחבות שמופקדות בידי השירות, ראש השב"כ הוא שומר סף מובהק, וככזה, הוא עומד בשורה אחת עם שומרי סף חשובים נוספים. על כן, קבלת הטענה ל'סמכות מוחלטת' [לפטר אותו] שאינה תלויה בדבר, הופכת את משרת ראש השב"כ למשרת אמון במלוא מובן המילה - ברצותה, תפטרו הממשלה מכל טעם שהוא, ובכך תיפגע אנושות יכולתו לפעול ללא תלות. הפיכתם של הליכי המינוי וסיום הכהונה לפוליטיים מכרסמת מטבעה באפשרותו של בעל התפקיד לפעול במנותק משיקולים אלה. "תפישת סמכות הממשלה ואחריותה כלפי השירות כ'סמכות מוחלטת', עשויה להוביל ליצירת תלות עמוקה של ראש השב"כ בדרג הממנה, שכן די בכך שהחלטותיו - אף ביחס לבקשות שאינן חוקיות - לא יישאו חן בעיני הממונים עליו, והן תובלנה לסיום כהונתו. מצב דברים שכזה עלול להקשות על ניתוק ראש השב"כ מגורמי לחץ והשפעה, ולפגוע בעצמאותו ואי-תלותו. "למותר לציין כי מצב דברים שבו ניטלים מראש השב"כ עצמאותו המקצועית ואי-תלותו בדרג הפוליטי, עלול במידה רבה לפגוע באופיו הממלכתי של השירות כולו ולהסיטו למילוי משימות מפלגתיות-פוליטיות בניגוד לחוק - וכל זאת הרחק מעינו הבוחנת של הציבור".

דוחה את טענות הסף של הממשלה

עמית דוחה שלוש טענות סף של הממשלה. הוא אומר כי אכן לרוב לא יישמע עותר ציבורי במקום בו הנפגע עצמו לא עתר (ובר לא עתר נגד הדחתו), אך הפסיקה קבעה שהדבר אפשרי "כאשר הסוגיה המועלית בעתירה הינה בעלת חשיבות חוקתית מן המעלה הראשונה, המתפרשת מעבר למחלוקת הפרטנית, וקשורה בגרעינה ליסודותיו של המשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם". זהו המצב כאן: "החלטה זו נוגעת לסוגיות הנמצאות בליבת המשטר הדמוקרטי הישראל, ובכללן ממלכתיותו, עצמאותו ואי-תלותו של השב"כ". עוד אומר עמית, כי אין המדובר בסוגיה מדינית או צבאית טהורה (ולכן בלתי שפיטה), אלא ב"שאלות של פרשנות החוק הישראלי והחלטות הממשלה ושל יישום כללי המשפט המינהלי". לבסוף הוא אומר בהקשר זה, כי אין שחר לטענה ולפיה בית המשפט נוטל לעצמו מידי הממשלה את האחריות על השב"כ: "החלטה שיפוטית המונעת פיטוריו של מנהל בית חולים, שנעשו שלא כדין, אין משמעותה העברת האחריות לניהולו של בית החולים לשופט שנתן את ההחלטה".

שיקול הדעת כפוף לכללי המשפט המינהלי

לדברי עמית, "במתח שבין כפיפות השירות לדרג המדיני ובין עיקרון הממלכתיות, אחריות ראש השב"כ היא להבטיח שהשימוש בכלים ובסמכויות שניתנו בידי השירות, ייעשה בתום לב ושלא לצורך מימוש מטרות פוליטיות-מפלגתיות. מסקנה זו מתחזקת ביתר שאת בשים לב לפוטנציאל הפגיעה בזכויות יסוד הכרוך בשימוש בכלים ובסמכויות אלה". עמית מדגיש, כי אין חולק על סמכותה של הממשלה לפטר את ראש השב"כ - אך דוחה מכל וכל את עמדתה, לפיה אין מקום לביקורת שיפוטית על החלטה זו: "עמדה זו אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות שלטון החוק והמשפט המינהלי... סמכות היא תנאי הכרחי לקבלת החלטה מינהלית, אך לא מדובר בתנאי מספיק. על הרשות המוסמכת להפעיל את שיקול דעתה בנוגע למינוי וסיום כהונת נושאי משרה בשירות הציבורי על-פי עקרונות המשפט המינהלי - בהגינות, בסבירות, בהעדר שיקולים זרים ולפי כללי הצדק הטבעי". עמית מוסיף בחריפות: "למעשה, טענת הממשלה וראש הממשלה שלפיה לא חלות מגבלות כלשהן על סמכות שהוקנתה להם - כמוה ככפירה ביסודות המשפט המינהלי הישראלי וביסודותיה הדמוקרטיים של המדינה. משמעות הטענה היא, למשל, כי אין מניעה שהשלטון יקבל החלטות שרירותיות, משיקולים זרים ותוך הפליה - ובלבד שמדובר בפעולה שהסמכות לעשייתה נתונה בחוק. אין להלום טענה זו, ואנו דוחים אותה בשתי ידיים".

ברק-ארז: אין סמכות לתת כל הוראה

השופטת דפנה ברק-ארז מדגישה בפסק דינה: "החוק אינו מקנה לממשלה, ובכלל זה לראש הממשלה, סמכות גורפת לתת לשב"כ ולעומד בראשו כל הוראה אופרטיבית שבה יחפצו. מנקודת מבטי, הדברים אמורים בראש ובראשונה ביחס להוראות פרטניות בעניינים הנוגעים להפעלת סמכויות כלפי אזרחים". בכך היא רומזת לטענותיו של בר, ולפיהן נתניהו דרש ממנו להשתמש באמצעיט השב"כ כלפי מתנגדי הממשלה. לדברי ברק-ארז, "היקפן ועומקן של סמכויות השב"כ מחייבים כמובן את כפיפותו לפיקוח אזרחי מצד הדרג המדיני הנבחר בהתאם לחוק. כוחו הרב מסור בידיו בשמה של מדינת ישראל, ולא עבור עצמו... אולם, זהו רק צד אחד של המטבע. טיבן של הסמכויות המשפיעות במישרין על כבודו ועל חירותו של כל אדם המצוי תחת שליטתה של מדינת ישראל, במובן הרחב, מחייב שהשב"כ והעומד בראשו, ובמיוחד במישור הפרטני, יורחקו - באופן מוחלט - מכל מעורבות פוליטית. הקפדה נחרצת ובלתי מתפשרת על קיומו של הליך תקין בכל הנוגע לפיטוריו של ראש השב"כ היא ביטוי מובהק ורב חשיבות ליישומם של עקרונות אלו". ברק-ארז גם מתייחסת בעקיפין, כמו עמית, לטענתו של בר ולפיה ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ציפה ממנו לנאמנות אישית: "משרה שלה נתונות סמכויות אכיפה וחקירה לא יכולה להיות, מעצם הגדרתה, משרת אמון, שהמדד למינוי אליה ולפיטורין ממנה הוא 'אמון אישי'. זוהי משרה שמילויה משקף נאמנות לציבור. הדברים משתקפים אף באופן שבו קוצב החוק את כהונתו של ראש השב"כ, באופן שאינו חופף בהכרח את תקופת כהונתה של הממשלה".