נשיא בית המשפט העליון, יצחק עמית, ביטל (22.5.25) את החלטתו של שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, רמי רובין, לפסול את עצמו מדיון בעתירה נגד משרד החינוך. עמית קיבל החלטה נדירה זו בקובעו, כי רובין הרחיב יתר על המידה את כללי הפסלות ובהזכירו ש"הזכות לשבת בדין היא גם החובה לשבת בדין". רובין דן בעתירה העוסקת במאגר התוכניות החיצוניות של משרד החינוך. הוא ציין בדיון, כי באולם נוכח מנהל בית ספר שהוא שכנו (אם כי אינו יודע מדוע ולא שוחח עימו על הנושא), והוסיף שרעייתו חברה בוועד המנהל של בית הספר התיכון שליד האוניברסיטה העברית (ליד"ה, שגם מנהלו נכח באולם). ארגון הימין בצלמו - שאינו צד לעתירה - ביקש בהמשך שרובין יפסול את עצמו, בטענה שרעייתו "כנראה מקבלת שכר או החזרי הוצאות" מבית הספר, מנהל ליד"ה הגיע לדיון הראשון כדי להביע עמדה ובכך יש לרובין ורעייתו "עניין אישי ממשי" בעתירה. רובין קיבל את הבקשה, אם כי ציין שרעייתו היא חברת הוועד המנהל כנציגת מכללת דוד ילין ואינה מקבלת תמורת כלשהי בגין חברותה זו, אינה עובדת ליד"ה ואינה כפופה למנהלו בכל צורה שהיא. עם זאת, הוסיף, לליד"ה יש עניין בתוצאות ההליך, ולכן "בראי פרשנות מרחיבה" ניתן לומר שיש לרעייתו עניין בתוצאות ההליך, למרות שלא מדובר ב"עניין אישי ישיר". עמית קיבל את ערעורם של פורום המשפחות השכולות והאגודה לזכויות האזרח וקבע שרובין ימשיך לדון בעתירה. הוא אומר כי רובין שגה בפרשנותו לכללי הפסלות, וכי קשה להבין כיצד יכול להתקיים "ענין אישי ממשי" בהעדרו של "עניין אישי ישיר". הקשר העקיף בין רעייתו של רובין לבין ליד"ה אינו מבסס אפילו בקירוב עניין אישי שלה בתוצאות ההליך, קל וחומר - של רובין עצמו.

הזכות לשבת בדין היא גם החובה לשבת בדין

הנתונים העובדתיים ברורים, מוסיף עמית: רעייתו של רובין אינה עובדת ליד"ה, אינה מקבלת ממנו שכר, הוועד המנהל אינו דן בתוכנית החינוכית של בית הספר אלא עוסקת רק בסוגיות תקציביות. מול עובדות אלו, העלה בצלמו רק טענות חסרות תימוכין, וכפי שנפסק בעבר - "על הראיות המובאות לשם הוכחת קיומה של עילת פסלות להיות משמעותיות. חשדות, תחושות והשערות הנעדרים בסיס עובדתי מעבר לאמירתם, אינם יכולים לשמש בסיס לטענת פסלות". עמית מוסיף: "ענייננו אף רחוק מאותם מקרי גבול חריגים ונדירים שעשויים היו, במקרים המתאימים, להצדיק את פסילת המותב מטעמים של מראית פני הצדק - ואזכיר את הפסיקה העקבית שלפיה "אין מקום להרחיב את השימוש בטענת מראית פני הצדק, אם וככל שיש לה מקום, לכל מקרה בו נטענת טענת פסלות שאין לה ביסוס אובייקטיבי ממשי. הרחבת השימוש בטענה זו תביא לתוצאה של ריקון מתוכן של הלכות הפסלות" שפיתח בית המשפט העליון. עמית מסיים באומרו: "ועיקר העיקרים: 'פסילה עצמית ללא בסיס אינה מעצימה את התחושה כי צדק נעשה. אדרבה, יש בה לכרסם באמון הציבור בשלטון הדין ובמקצועיות הדיין'. הזכות לשבת בדין היא גם חובה, ומתוקף תפקידנו ושליחותנו כשופטים עלינו לפסוק בכל הליך והליך בהתאם להוראות הדין, ללא משוא פנים, ללא תלות וללא מורא". את הפורום והאגודה ייצגו עוה"ד טל חסין ועודד פלר, את המדינה ייצגה עו"ד תהילה רוט, ואת בצלמו - עו"ד יהודה פואה.