הגינקולוג ד"ר מיכאל שטטמן טוען, כי שופט בית המשפט העליון, אלכס שטיין, הרשיע אותו באונס במרמה - למרות שהמדינה חזרה בה מערעורה על זיכויו מעבירה זאת. שטטמן מבקש מבג"ץ (22.5.25) לבטל את הרשעתו ואומר שמדובר במקרה חסר תקדים. שטטמן ביצע את המעשים מספר פעמים בשתי מטופלות, כאשר החדיר את אצבעותיו לאיבר המין ונגע בחלקים שונים שלו; בית המשפט המחוזי בירושלים זיכה אותו. שטיין קבע לפני חודשיים, כי "בית המשפט המחוזי לא עשה את ההבחנה הנכונה בין עבירת האינוס לבין זאת של מעשה מגונה. כפועל יוצא מכך, נפלה בהכרעת הדין קמא טעות משפטית: קביעתו של בית המשפט המחוזי כי להתהוותה של עבירת אינוס נדרשת כוונה מיוחדת לבצע את מעשה הבעילה... למטרת גירוי או ביזוי מיניים, אינה תואמת את הוראות הדין". בעתירתו אומר שטטמן, כי בדיון בערעור המליץ בית המשפט העליון למדינה לחזור בה מהערעור על עבירות המין ולטעון להרשעה רק בתקיפה, והמדינה קיבלה את ההמלצה. הצדדים סיכמו בכתב בשאלת התקיפה, ולמרות זאת - שטיין הרשיע אותו באונס. לטענתו, שטיין חרג מסמכותו ופסק הדין ניתן בחוסר סבירות קיצוני.

אין סמכות לדון בערעור שלא הוגש

"כאשר המדינה, שהיא המערערת היחידה, מודיעה כי היא חוזרת בה מהערעור, יש לראות בכך ביטול חד-צדדי של ההליך הערעורי", נטען בעתירה. "חזרה מהערעור משמעה כי המדינה אינה מבקשת עוד את הכרעת בית המשפט שלערעור בקשר לאותן עבירות שלגביהן הוגש הערעור. "ערעור הוא הליך יוזמתי של בעל דין, לא של בית המשפט. המערער הוא אדון הערעור.משחוזרת המדינה מהערעור, פוקעת סמכותו של בית המשפט לדון בו. כפי שבית משפט שלערעור אינו מוסמך לדון מיוזמתו בערעור שכלל לא הוגש, כך אין הוא מוסמך לדון מיוזמתו בערעור שהוגש אך המערער חזר ממנו. במקרה אחרון זה אין עוד ערעור תלוי ועומד בפני בית המשפט, וממילא אין סמכות להכריע בו", טוען שטטמן. בעתירה נאמר עוד: "למיטב ידיעת העותר, זהו מקרה חסר תקדים. כה חסר תקדים עד שהעותר נוטה לחשוב, כי בית המשפט כלל לא הבחין בקיומה של ההודעה על חזרת המדינה מהערעור או לא נתן לה את המשקל הראוי. זאת, באשר פסק הדין מתעלם כליל מהודעת המדינה. יתרה מזו, בפסק הדין נידונו טענות המדינה לגופן - אותן טענות שהועלו במסגרת הערעור - חרף העובדה שמדובר בערעור אשר בפועל נזנח על-ידי המאשימה". טענה נוספת של שטטמן: "הכרעת בית המשפט בערעור למרות חזרת המדינה עלולה להיתפס כהתערבות בשיקול הדעת של הרשות התובעת. המדינה קובעת אם יש עניין ציבורי בהמשך ההליך, והחלטתה לחזור מהערעור היא הפעלת שיקול דעת מוסדי מובהק. קבלת ההחלטה על-ידי בית המשפט ממשיכה את ההליך בניגוד לעמדת המאשימה, תוך עקיפה של שיקול דעתה העצמאי ותוך ערעור של עקרון הפרדת הרשויות". העתירה הוגשה באמצעות עוה"ד יניב ואקי ואירית באומהורן.