"בחסות המלחמה, והסטת הקשב הציבורי אליה, השינוי המשטרי הואץ מאוד והזלזול בחוק וההתרסה כלפיו נוכחים ומורגשים. זוהי לא אזהרה ביחס לעתיד, אלא תמונה של המציאות בפועל. שיטת המשטר הישראלית משתנה לנגד עינינו בקצב מהיר". כך מתריעה (26.5.25) היועצת המשפטית לממשלה, גלי מיארה, בנאום חסר תקדים בחריפותו. היא דיברה בכנס לשכת עורכי הדין.
מיארה התמקדה בנושאי גיוס החרדים, הפגיעה במערכת המשפט והביקורת כלפיה שהובילה לתחילת הליך הדחתה. היא התריעה: "המוסדות הדמוקרטיים בשיטת המשטר שלנו אינם חזקים כפי שהם עשויים להיראות. הם זקוקים להגנה!"
בתחילת דבריה הביעה מיארה את צערה על כך שהפרקליטה הצבאית הראשית, יפעת תומר-ירושלמי, נעדרת מהכנס [בהוראת שר הביטחון, ישראל כ"ץ, ולמרות אישורו של הרמטכ"ל,
אייל זמיר - א.ל]. לדברי מיארה, לתומר-ירושלמי "תרומה גדולה לליווי האופרטיבי של המערכה הצבאית הממושכת. קולה הוא קול חשוב. אין מתאימה ממנה להדוף את הטענות נגד ישראל במישור הבינלאומי".
מיארה התייחסה להשתמטות החרדים לצד הגיוס החוזר ונשנה את אנשי המילואים והארכת שירות הלוחמים: "מצב שבו המדינה מגבירה את הנטל על המשרתים בשל המלחמה ואילו מגזר שלם כמעט שאינו מגויס, פוגע באופן הבוטה ביותר בשוויון בפני החוק... חוק שירות הביטחון מחייב גיוס אחיד ושוויוני. זהו המצב החוקי. לעומת זאת, חוק גיוס שטרם נולד אינו תוכנית עבודה, והוא אינו פוטר מהחובה לגייס ולהתגייס".
לדברי מיארה, "מפתח מרכזי להגדלת שורות הצבא הוא הגברת האכיפה כלפי משתמטים. הכוונה כמובן לכל המשתמטים, מכל חלקי האוכלוסייה, ולא לבני הישיבות בלבד". לדבריה, סנקציות אפקטיביות צריכות להיות אישיות. כפי שהוסבר על-ידי גורמי הביטחון, הסנקציות צריכות לפגוש את הפרט בחייו האישיים, בשדה התעופה, בחשבון הבנק, בשימוש ברכב וכדומה". לעומת זאת, לסנקציות קהילתיות אין השפעה דומה, כי אינן מכוונות את התנהגותם של המשתמטים.
מיארה הצביעה על שלושה צעדים הדרושים לגיוס החיילים להם זקוק צה"ל. הראשון: "הנחת המוצא המשפטית היא, כי בשנת הגיוס הקרובה, שתחל בחודש יולי, ישלח הצבא צווי גיוס לכל האוכלוסייה הרלוונטית. הן לבני השנתון הנוכחי והן לאותם עשרות אלפים ששירותם נדחה בעבר. סטייה מכך תדרוש הצגת טעמים מקצועיים מיוחדים וכבדי מ
שקל".
השני: "מיצוי כלי האכיפה הצבאיים הקיימים ביחס למשתמטים". השלישי: "הרחבת סל הסנקציות והתמריצים ביחס למשתמטים". מיארה שבה ואמרה כי ניתן לקדם אמצעי אכיפה משמעותיים נוספים בהחלטות ממשלה, בלי חקיקה; הדבר מצוי בידי הדרג המיניסטריאלי. אולם, הממשלה אינה עושה זאת ו"התנהלות זו אינה מתיישבת עם צורכי הצבא ועם הזכות החוקתית לשוויון".