שיעור ההרוגים ל-100,000 תושבים, מדד משמעותי בינלאומי, ירד לאורך השנים והגיע ל-3.6 ב-2022. אלא שב-2024 חל מפנה לרעה: שיעור ההרוגים עלה ל-4.5 - נתון שמחזיר את ישראל עשור לאחור. נתון מטריד במיוחד נוגע למגזר הערבי. חלקם של הערבים בקרב ההרוגים הגיע ל-36.2% - כמעט כפול מחלקם באוכלוסייה. העלייה במספר ההרוגים הערבים עמדה על 62.2% לעומת השנה הקודמת, והנתון המזעזע ביותר: 32 ילדים ערבים נהרגו בתאונות דרכים, לעומת 22 ב-2023 ו-14 בלבד ב-2022. מדובר ב-72.7% מכלל הילדים שנהרגו בשנה שעברה. גם הדרכים הבין-עירוניות התבררו כמסוכנות במיוחד. 63.2% מהתאונות הקטלניות התרחשו מחוץ לערים, ושם גם נהרגו 65.8% מכלל ההרוגים - לעומת 56.2% בשנה שלפניה. באותו זמן, עיקר הפצועים קשה - 57.8% - דווקא נפגעו בדרכים עירוניות, מה שמרמז על הבדל באופי הפגיעות.

יותר הולכי רגל הרוגים

הולכי רגל מוסיפים להיות קבוצה פגיעה במיוחד. מספרם הכללי של הולכי הרגל שנפגעו ירד ב-3.3%, אך מספר ההרוגים מתוכם עלה ב-17.6%. יותר מרבע מההרוגים בתאונות דרכים הם הולכי רגל, ויותר מחמישית מהפצועים קשה. מגמה נוספת שעלתה מהדוח היא עלייה בשיעור הנהגות המעורבות בתאונות קטלניות. מ-10.2% ב-2022, דרך 12.6% ב-2023, ועד 14% ב-2024 - מדובר בזינוק מתמשך, שדורש בחינה מעמיקה. ולבסוף, יש לזכור שגם תאונות קלות מהוות חלק חשוב מהתמונה הכוללת. בשנת 2024 דווחו 44,687 תאונות עם נפגעים קל בלבד - עלייה של 3.7% - שבהן נפגעו קל 56,856 איש. נתונים אלה מצביעים על כך שהירידה הכללית בכמות התאונות אינה בהכרח בשורה חיובית. כאשר חומרת התאונות והיקף ההרוגים עולים, נדרשת בחינה מחודשת של מדיניות הבטיחות בדרכים, במיוחד בקרב אוכלוסיות מוחלשות ובמקטעים בין-עירוניים.