ישראל מגיבה: “מצור צודק, טענות שקריות, סכנה ממשית”

גורמים רשמיים בירושלים מבהירים כי כל ניסיון לפרוץ את הסגר הימי “ייפגש בתגובה נחושה”, וכי ישראל לא תאפשר גישה לא מבוקרת אל חופי הרצועה – בשל החשש להעברת אמצעי לחימה או ציוד לחמאס. ממשלת ישראל דוחה את האשמות לפיהן מדובר ב”רצח עם”, וכינתה אותן “עלילת דם אנטישמית מהזן הישן”. לדברי הגורמים, מטרת הלחימה היא לפגוע בתשתיות הטרור של חמאס, לשחרר את החטופים ולהשיב את ההרתעה – לא לפגוע באוכלוסייה האזרחית. עוד נמסר כי “העובדות פשוטות: חמאס חטף 251 ישראלים באירוע 7 באוקטובר, רצח באכזריות 1,200 אזרחים – וישראל מגיבה כמדינה ריבונית שנלחמת בארגון טרור. להפוך זאת למתקפה גזענית נגד ישראל זו צביעות מסוכנת”.

המצב ההומניטרי בעזה: סכנת רעב ומנגנונים מתפוררים

במקביל למאמץ הצבאי הישראלי, הולכת ומעמיקה הקריסה האזרחית ברצועה. לפי נתוני האו”ם, כ-2 מיליון תושבים בעזה מתמודדים עם מחסור כרוני במים, מזון, תרופות ודלק. מערכת הבריאות קרסה, והסיוע ההומניטרי, אף אם מאושר, לרוב לא מגיע ליעדו – בשל שליטה חלקית של חמאס או ביזה מצד קבוצות חמושות. ארגוני הסיוע טוענים כי ללא פתיחת מסלולים חדשים להכנסת עזרה – כולל דרך הים – צפוי הרעב להתפשט, במיוחד בדרום הרצועה. לפי משרד הבריאות הפלשתיני בעזה (שפועל תחת שלטון חמאס), מאז תחילת הלחימה נהרגו למעלה מ־52,000 פלשתינים, מתוכם רובם נשים וילדים. ישראל דוחה את הנתונים, וטוענת כי רבים מההרוגים הם לוחמים חמושים.

מהלך משלים: “הצעדה הבינלאומית לרפיח”

המשט אינו פעולה מבודדת. לדברי הפעיל טיאגו אווילה, מדובר בחלק ממהלך רחב היקף: “במקביל למשט, תצא בעוד כשבועיים שיירה של רופאים, משפטנים ועיתונאים – במסגרת ‘הצעדה העולמית לרפיח’. נדרוש את פתיחת המעבר, הפסקת ההפצצות, והכרה בזכות היסודית של הפלשתינים לחיים בכבוד”. לפי הדיווחים, ההכנות לצעדה כוללות לוגיסטיקה אזרחית עצמאית, ללא מעורבות ממשלתית מצרית, ובשיתוף רשתות אזרחיות מ-15 מדינות – בהן ספרד, בלגיה, דרום אפריקה, קנדה ופקיסטן.

מבט קדימה: הקהילה הבינלאומית במבחן

המשט החדש – והצעדה הצפויה – מציבים את הקהילה הבינלאומית בפני אתגר מוסרי. האם תפעל להגברת הסיוע – גם במחיר של חיכוך עם ישראל? או שתשמר את שתיקתה, גם לנוכח נתונים המצביעים על אסון הומניטרי מחריף? בתוך כך, ישראל מתמודדת גם עם עתירות משפטיות בזירה הבינלאומית: בבית הדין הבינלאומי בהאג נמשכות העתירות המאשימות את המדינה ב”השמדה שיטתית”, ואילו בישראל עצמה הולכים וגוברים הקולות הפנימיים – הן התומכים במדיניות הממשלה, והן הדורשים להפסיק את המתקפה ולהגיע להסדר שיביא לשחרור החטופים.