לאחרונה נודע כי ההנהלה הציעה מהלך של הנהגה משותפת - הוספת ראש ישיבה נוסף לצד הרב דנינו. אלא שהרב, כך לטענת ההנהלה, השיב בשלילה. כרגע, אומרים גורמים בישיבה, הוא ממשיך לכהן כראש הישיבה, והמשא-ומתן עמו טרם הסתיים. בקרב תלמידים ובוגרים נשמעת ביקורת על עצם רעיון ההנהגה המשותפת. "ישיבה אינה מוסד טכני שמחייב מבנה היררכי פורמלי", אומר אחד הבוגרים. "היא גוף חי, הנשען על יחסי אמון ודמות מחנכת אחת שמובילה את הרוח. כשאתה מביא שני ראשים - אתה עלול לאבד את הראש כולו". על כל פנים, סירובו של להצעה הביא להסרתה מן הפרק. מנכ"ל הישיבה, הרב חיים פוגל, המעיד על עצמו כמי שרוחש כבוד לרב דנינו ואף מיודד עימו, מסר ל-News1 כי "מדובר בתפקיד שוחק, תובעני מאוד, שדורש נוכחות כמעט מתמדת, כולל ב'סדרים'. ראינו בעבר שגם ר"מים ביקשו לעבור לתפקידי הוראה אחרים, כמו מורים לתנ"ך או למשניות, בגלל העומס הנפשי והמעשי". לדבריו, המהלך לא נולד מרצון לניתוק אלא מתוך אחריות כוללת להמשך קיומה של הישיבה: "כמו שמוסדות ציבור אחרים קוצבים כהונה - 7 שנים למבקר המדינה ולנשיא המדינה, 10 שנים לרב הראשי ו-12 שנים לנשיא מכללה - גם בראשות ישיבה יש מקום לחשוב על רענון. אין בכך כדי לשלול את פועלו או את תרומתו המיוחדת של הרב דנינו. להפך - הוא דמות נערצת ואהובה".

ההנהלה מצביעה גם על ירידה במספר הנרשמים כתמריץ לבחינה מחדש של דרך הפעולה: "בעבר היינו קולטים 80 תלמידים חדשים בשנה. כיום המספר עומד על כ־30, למרות שהיכולת גדולה בהרבה ויכולה להגיע ל-90. בעבר פעלו ארבעה כוללים, כיום המספר סמלי בלבד". תלמידים ובוגרים מצדם רואים במהלך יותר ממשבר ניהולי. עבורם, מדובר בסימן שאלה על זהות הישיבה. בעצומה שפורסמה על-ידי עשרות בוגרים נכתב:

• "אם הישיבה תוותר על עצמאותה הרוחנית - היא אולי תתקיים כלכלית, אך לא תחיה. אנחנו מוכנים לעזור - אבל מתוך המשכיות, לא מתוך ניתוק".

הרב דנינו עצמו, המשמש גם כמנהל הישיבה, נושק לגיל 60, בחר שלא להגיב פומבית. מקורביו אומרים כי הוא בוחן את הדברים באחריות ומתוך תחושת שליחות - אך אינו מעוניין להכניס את תלמידיו לקלחת, ובחר שלא להגיב. בסביבתו אומרים כי לא נהוג לקצוב כהונה של ראשי ישיבות, ומציינים כי הרב פוגל, המבוגר מהרב דנינו בכ-20 שנה, יזם את מהלך ההדחה אך בתור "ממונה חיצוני" אין בסמכותו להביא לפיטוריו. לדבריהם, יחד עם דוד יניב, מנהל במכללה, הוא פועל להניע את המהלך באמצעות חברי עמותה השייכת לישיבה. בהנהלה מוסיפים כי התמיכה הרחבה מצד תלמידים ובוגרים ורמת לרב דנינו להתבצר ולהקשיח את עמדותיו, ודווקא אהבת התלמידים אליו מקשה על גמישות שתאפשר פתרון: "פנינו אליו בהצעות שונות שנועדו לשמר את מעמדו, לרבות בנושא הכספי ובכיבודים - שמטעמים מובנים לא נוכל לפרט - אך הוא דחה אותן. חשוב לנו להבהיר - אין כאן עניין אישי, אלא דיון על עתידו של מוסד שלם. במאזן הכללי, יש לנו אחריות לדרכו של המוסד". הסיפור של ישיבת אורות יעקב רחוק מסיום. הוא נע בין עמל של שנים, דמויות חינוכיות אהובות, ומתח ניהולי שאינו זר בעולם מוסדות החינוך. האם ניתן לחדש מבלי לשבור? לרענן מבלי למוטט? להאזין לרחשי הלב מבלי לחדול מלקבל החלטות? התשובות, כך נדמה, עוד רחוקות, ולא לנו להכריע בדבר.

• "הרב דנינו לימד אותנו שתורה היא לא רק ספרים - אלא איך קמים בבוקר ומקשיבים לקול פנימי. עכשיו הישיבה צריכה להקשיב - גם לו, גם לנו, גם לעצמה" (בוגר המחזור ה־21).

לצד העצומה והיוזמה לעצרת מחאה המתוכננת להתקיים מחר (ד') בישיבה, יש גם קולות שקוראים לפיוס: "כולנו רוצים בטובת הישיבה", אומר בוגר אחר. "יש מקום לדיון כן - גם אם הוא כואב - כיצד ממשיכים הלאה. אבל אסור שהדיון הזה יקרע את הלב הפועם של המקום שבו גדלנו". בחודש אוגוסט הקרוב, עם פתיחת "זמן אלול", המועד בו נפתחת שנת הלימודים בישיבות, אולי יעמוד בראשה ראש ישיבה חדש. האם הדבר יביא לתפנית בדרכה החינוכית של הישיבה? ימים יגידו.