השופטים במשפטו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הגיבו בקוצר רוח הולך וגובר להתנגדויות המרובות של סניגוריו לשאלות של התביעה, ביום השני לחקירתו הנגדית של נתניהו (4.6.25). השופט משה בר-עם הגיב על אחת ההתנגדויות: "בכל הכבוד, יש גבול לכמה שאפשר למתוח את זה. הוא שואל שאלות בחקירה נגדית". בהמשך אמר בר-עם על ההתנגדויות, כי הן מנסות לעקר מתוכן את החקירה הנגדית. בתחילת הדיון ביקשה התביעה להוכיח, כי הקשר העמוק בין נתניהו לארנון מילצ'ן נוצר כאשר נתניהו היה איש ציבור ופוליטיקאי מוביל, ולא "פגר פוליטי" כהגדרתו. לדברי נתניהו, אחרי תבוסתו ב-1999 הוא אמר במפורש למילצ'ן שאין לו כוונה לחזור לפוליטיקה. "העמדתי כתנאי לחזרתי את התפזרות הכנסת, וידעתי שהוא לא יתקבל. אני לא זוכר שפעלתי מול מפלגות שונות, אבל אם פעלתי - ידעתי שזה מן השפה ולחוץ, שאין סיכוי שיפזרו את עצמם אחרי שנה וחצי". פרקליט המחוז, עו"ד יוני תדמור: "איך אדם שאין לו כוונה להתמודד מאפשר לשנות את חוק יסוד הממשלה כך שיאפשר רק לו להתמודד?" נתניהו: "אני לא יכול לאפשר או לא לאפשר לכנסת. התנגדתי לחוק ואמרתי שלא ארוץ". תדמור: "מדוע אתה מודיע שאתה חוזר ובלבד שהכנסת תתפזר?" נתניהו: "כשאני פונה אליהם ואומר 'טוב, אז תפזרו את עצמכם', זו הדרך שלי לזרוק אותם החוצה, לא להכניס אותם פנימה". לטענת נתניהו, כאשר אריאל שרון הציע לו את תפקיד שר האוצר ב-2002, זה היה "מוות פוליטי" ו"בית קברות פוליטי במשבר הכלכלי הגדול ביותר שהיה בארץ זה עשרות שנים"; לפני כן הוא היה שר החוץ, "תפקיד ריק". לדבריו, גם לאחר בחירות 2006, כאשר הליכוד ירד ל-12 מנדטים והוא היה ראש האופוזיציה, הוא היה למעשה פגר פוליטי. "לא הייתי שחקן מרכזי. זו ההתפגרות הסופית. הייתה לי מחויבות כלפי האנשים הבודדים שנשארו נאמנים לי ולא נטשתי אותם. העברנו את הזמן בישיבות שבועיות". נתניהו תקף את תדמור: "אתה מנסה לתאר מצב שאחרי ההפסדים הצורבים ואפילו ההיסטוריים האלה, היה ברור שאני חוזר. זה ההפך הגמור! זה היה ברור לי ולקרובים אלי. הוא מנסה לייצג מצג שווא". השופטת רבקה פרידמן-פלדמן: "הוא שואל שאלות ומנסה לקבל תשובות". עוד אמר נתניהו, כי הוצעו לו חצי מיליון או מיליון שקל כדי להעניק חסות למוצר כלשהו, אחרי שהפסיד בבחירות 1999. לטענתו, עו"ד יצחק מולכו אמר לו "אותך ירדפו בכל מקרה" ולכן "אל תעשה עסקים בארץ, כי יחפשו את השיהוק כשהיית ראש ממשלה". הוא דחה את טענתו של תדמור, לפיה נמנע מכך משום שתכנן לחזור לפוליטיקה.