בית המשפט העליון הרשיע את הגינקולוג ד"ר מיכאל שטטמן באונס במרמה, למרות שהמדינה חזרה בה מערעורה על זיכויו מעבירה זאת. כך עולה מן התגובה המקדימה שהגישה הפרקליטות (6.6.25) לעתירתו של שטטמן, המבקש מבג"ץ לבטל את ההרשעה. הפרקליטות אומנם אינה מגיבה במישרין לעתירה, אך תגובתה מאשרת למעשה את טענתו של שטטמן נגד השופט אלכס שטיין. הפרקליטות אומרת: "המדינה חזרה בה מהבקשה להרשיע באינוס אולם ביקשה להרשיע בעבירה אחרת, ובית המשפט שלל לבסוף את חלופת העבירה האחרת והרשיע בעבירה המקורית, וזאת בלא התייחסות לחזרת המדינה מבקשתה להרשיע בה ולמשמעות הדבר לעניין סמכותו להרשיעו בעבירה זו... אין זה ברור אם כך נעשה מאחר שדבר קיומה של ההודעה נשמט מבית המשפט או שמא בית המשפט הביא עובדה זו בחשבון שיקוליו אך לא פירט זאת בפסק דינו". הפרקליטות מאשרת, כי בתום הדיון בערעור בספטמבר שעבר, "השמיעו שופטי ההרכב הערותיהם לעניין קשיים בערעור המדינה, תוך ציון כי אין מדובר בעמדת כל ההרכב... בכלל זה נשאלו הצדדים באשר לאפשרות להרשיע את העותר בעבירה שונה מן העבירות בהן הואשם ומהן זוכה, עבירת תקיפה". עשרה ימים לאחר מכן הודיעה הפרקליטות, כי היא חוזרת בה מהערעור על זיכויו של שטטמן מאונס במרמה ומעשה מגונה במרמה וביקשה להרשיע אותו בתקיפה. בפסק דינו ציין שטיין, כי החלופה של הרשעה בתקיפה הועלתה ביוזמת בית המשפט "בסוף הדיון בערעור", וכי "אחרי שמיעת טענותיהם של בעלי הדין" הם התבקשו להתייחס לחלופה זו בהשלמות טיעון. אחר שקילת טיעוניהם, הוסיף שטיין, הוא החליט שלא להרשיע את שטטמן בעבירה זו, ועל כן התמקד הדיון רק בעבירת האונס במרמה. הפרקליטות מציעה להחזיר את התיק להרכב המקורי (שטיין והשופטים יוסף אלרון ויחיאל כשר), ממנו יוכל שטטמן לבטל את פסק הדין.

ההליך המתאים: בקשה לביטול פסק הדין

לדברי הפרקליטות, "טענות העותר ראויות להישמע ולהתברר, אולם ההליך המתאים יותר לעשות כן במקרה החריג דנן הוא בקשה לביטול פסק דין, בה ידון בית המשפט שדן והכריע בערעור. זאת בשים לב להלכות הנוגעות להתערבות בג"ץ בהחלטות ופסקי דין של בתי משפט, וכן משיקולי יעילות והגעה להכרעה מיטבית, מהטעם שהנסיבות הרלוונטיות ופרטי התנהלות הדברים מצויים בידיעתו של המותב שדן בערעור, ושטענות העותר בעתירה כלל לא נבחנו על ידו ומועלות בעתירה דנן לראשונה". השופט חאלד כבוב הורה לשטטמן להתייחס להצעה בתוך שבוע. שטטמן ביצע את המעשים מספר פעמים בשתי מטופלות, כאשר החדיר את אצבעותיו לאיבר המין ונגע בחלקים שונים שלו; בית המשפט המחוזי בירושלים זיכה אותו. בעתירתו אומר שטטמן, כי בדיון בערעור המליץ בית המשפט העליון למדינה לחזור בה מהערעור על עבירות המין ולטעון להרשעה רק בתקיפה, והמדינה קיבלה את ההמלצה. הצדדים סיכמו בכתב בשאלת התקיפה, ולמרות זאת - שטיין הרשיע אותו באונס. לטענתו, שטיין חרג מסמכותו ופסק הדין ניתן בחוסר סבירות קיצוני. בעתירה נאמר עוד: "למיטב ידיעת העותר, זהו מקרה חסר תקדים. כה חסר תקדים עד שהעותר נוטה לחשוב, כי בית המשפט כלל לא הבחין בקיומה של ההודעה על חזרת המדינה מהערעור או לא נתן לה את המשקל הראוי. זאת, באשר פסק הדין מתעלם כליל מהודעת המדינה. יתרה מזו, בפסק הדין נידונו טענות המדינה לגופן - אותן טענות שהועלו במסגרת הערעור - חרף העובדה שמדובר בערעור אשר בפועל נזנח על-ידי המאשימה".