בשנת 2024 חיו בישראל כ־1.81 מיליון מוסלמים - 18% מכלל האוכלוסייה. האוכלוסייה המוסלמית צעירה מאוד: כמעט שליש ממנה הם ילדים עד גיל 14, לעומת כ־5% בלבד בני 65 ומעלה. עם זאת, קצב הריבוי יורד בהתמדה: שיעור הפריון ירד ל־2.75 ילדים לאישה מוסלמית - פחות מהממוצע בקרב נשים יהודיות (3.06), אך עדיין גבוה מהממוצע הארצי. המוסלמים עדיין מתחתנים בגיל צעיר יחסית, אך גם כאן ניכרת מגמה של דחייה בנישואין. הגיל הממוצע לחתונה ראשונה בקרב גברים מוסלמים עלה ל־27.2, ובקרב נשים - ל־23.6. מנגד, שיעור הגירושין בקרב מוסלמים עלה באופן עקבי לאורך שני העשורים האחרונים, וכיום עומד על 7.6%.

המוסלמיות בישראל שוב לא ממהרות להינשא - וכשכן, רבות מהן משכילות: 41.8% מהנשים המוסלמיות ממשיכות ללימודי תואר ראשון, יותר מפי שניים מאחוז הגברים המוסלמים (20.2%). בשוק התעסוקה, לעומת זאת, הפער עדיין עמוק: רק 34.4% מהנשים המוסלמיות משתתפות בכוח העבודה - לעומת 64.7% מהיהודיות.

הפרדה מגדרית חדה ניכרת גם בשוק העבודה: 31% מהמוסלמיות העובדות עוסקות בהוראה ו־27% עובדות בתחום הבריאות והרווחה. לעומתן, רבע מהגברים המוסלמים מועסקים בבנייה, ורבים מהם עובדים גם במסחר, תחבורה ותעשיה. בסך הכול, רק 46.5% מהמוסלמים בגיל העבודה אכן מועסקים - הרבה פחות מהממוצע בקרב יהודים (63.6%).

דווקא בתחום הנהיגה בולטים נתונים קשים: 3,315 מוסלמים נפגעו בתאונות דרכים בשנת 2024 - 22.9% מכלל הנפגעים, הרבה מעבר לחלקם באוכלוסייה. מתוך אלה נהרגו 140, ונפצעו קשה 690. המספר הקשה ביותר: 29 ילדים מוסלמים נהרגו בתאונות - חמישית מכלל ההרוגים המוסלמים בתאונות דרכים. לעומת זאת, בקרב האוכלוסייה היהודית נהרגו 11 ילדים בלבד, המהווים פחות מ־5% מהרוגי התנועה היהודים.

גם בתחום הפלילי יש פער מטריד: שיעור ההרשעות בקרב מוסלמים עמד על 579 לאלף איש - כמעט פי שלושה מהממוצע הכללי (200). במיוחד בולטים גברים מוסלמים, שמהווים 37.3% מכלל המורשעים הבגירים - כפול מחלקם באוכלוסיית הבוגרים. כ־28% מהמורשעים המוסלמים הורשעו בעבירות סדר ציבורי, ו־22.4% בעבירות אלימות נגד נפש וגוף.

גודל משק הבית המוסלמי הממוצע עומד על 4.35 נפשות - לעומת 3.02 אצל היהודים. כרבע מהבתים שבראשם מוסלמי מונים שישה נפשות או יותר. במקביל, כמעט כל המשפחות המוסלמיות הן משפחות גרעיניות - ואחוז המשפחות עם ילדים עד גיל 17 גבוה משמעותית ביחס לשאר האוכלוסיות. במשפחות דתיות-מסורתיות, מספר הנפשות הממוצע עולה ל־4.58.

בעוד נתוני התעסוקה והפשיעה מצביעים על אתגרים חמורים, ניכרות מגמות של שינוי חברתי מבפנים: נשים משכילות, גיל נישואין מאוחר יותר, פריון יורד והשתלבות במוסדות להשכלה גבוהה - בעיקר בקרב הדור הצעיר והנשי. אם המדינה תדע למנף מגמות אלו ולצמצם את הפערים בתעסוקה, בתשתיות ובחינוך - ייתכן שבעשור הקרוב תיראה החברה המוסלמית בישראל אחרת לגמרי.