דיירים לשעבר במבנה שבבעלותה של ממשלת בריטניה בשכונת תלפיות שבירושלים ישלמו הוצאות בסך 300,000 שקל, לאחר שנדחתה תביעתם לאפשר להם להמשיך ולהתגורר בו. כך קובע (6.6.25) שופט בית משפט השלום בירושלים, אלעד לנג.
בשנות ה-1960 שיכנו המדינה והסוכנות היהודית את כוכבה גולזאר המנוחה במעברה בתלפיות, ומשפחתה התגוררה בה במשך עשרות שנים עד שנטשה אותו בשל מחלתו של אחד הנכדים, אביחי נחום. בני המשפחה - טל נחום-קהתי, שירה נחום ונדב נחום - טענו שיש לראות בהם דיירים מוגנים במבנה ולדחות את דרישתה של בריטניה לפנותם. בריטניה טענה, כי היא נותרה הבעלים של המבנה אותו החכירה למדינה וכי אין לבני המשפחה זכויות כלשהן בו.
לנג קובע: "בחינת הראיות שהוגשו בפני בהליך מובילה למסקנה ברורה כי לתובעים לא קיימת זכות דיירות מוגנת: זכות שכזו לא הייתה לגב' גולזאר, היא לא עברה למר נחום ז"ל, לתובעים או למי מטעמם (לרבות מר [גיל] ראובני והגב' אפרת סער - המתגוררים כיום בנכס). ולמצער, גם אם הייתה זכות שכזו, הרי שמר נחום ז"ל והתובעים נטשו את המבנה זה מכבר, ללא כל סיבה המצדיקה שימור זכות הדיירות המוגנת נוכח עזיבתם".
לדברי לנג, "התובעים ביקשו לבסס את טענתם לקיומה של זכות דיירות מוגנת אך על הטענה כי זו נוצרה מכוח סעיף 9 לחוק חוק הגנת הדייר, היינו על הטענה כי ביום 20 באוגוסט 1968, הייתה הגב' גולזאר בבחינת 'דייר הזכאי להחזיק בנכס' וזאת משהיא קיבלה את הזכות להחזיק במבנה בחודש ספטמבר 1967 עת שוכנה בו על-ידי הסוכנות היהודית. ברם, טענה זו אין בידי לקבל", שכן לא התקיים התנאי הבסיסי לזכות שכזאת - הסכם שכירות בנכס.
הצהרה מפורשת של הסבתא
לנג מוסיף, כי בספטמבר 1967 חתמה גולזאר על הצהרה מפורשת ומפורטת על כך שניתנת לה ולבני משפחתה מקרבה ראשונה בלבד רשות "להתאכסן באופן זמני וכברת רשות בלבד" במבנה המכונה "אסבסטון ב/18", תמורת 27 ל"י לחודש. בהצהרה נקבע, כי מהות הזכות שניתנה לה הייתה של "בר-רשות" בלבד. היא הצהירה, כי "לא אהנה מחוקי הגנת הדייר החלים כיום ושיחולו בעתיד ואני מוותר בזה מראש על כל זכות ליהנות מחוקים אלו", וכי "אין לי ולא תהיינה לי בעתיד כל זכויות מאיזה סוג שהוא לגבי הרכוש אשר הנני מקבל מהסוכנות וכי ניתן לי רשיון שימוש בלבד".
עובדה זו מתיישבת גם עם "הגיונה המסחרי של ה'עסקה', משבאותה עת נדרשה מדינת ישראל למצוא עבור העולים החדשים הרבים שהגיעו לישראל פתרונות דיור באופן מהיר, באמצעות שיכונם באופן זמני ב"מעברות", בין היתר, על קרקעות שלא היו בבעלות המדינה ולא התיימרו לשמש כמקום מגורי קבע, ולא סביר לקבוע כי היא התכוונה להעניק לעולים פתרון קבע באמצעות מתן זכויות קנייניות או מעין קנייניות, קל וחומר על מקרקעין שלא בבעלותה", אומר לנג.
בריטניה ביקשה לזכות אותה בהוצאות ריאליות, באומרה שהללו הסתכמו ב-810,000 שקל על-פי החשבוניות שהגישה. גם המדינה ביקשה הוצאות ריאליות, אם כי היא יוצגה בידי הפרקליטות. לנג קבע הוצאות בסך 150,000 שקל לכל אחת מהן. את בני המשפחה ייצג עו"ד אריה תוסיה-כהן, את המדינה ייצג עו"ד אמיר אדרי, ואת בריטניה - עו"ד גלעד כץ.