שטיין דוחה את טענת המועצה, לפיה האחריות מוטלת גם על המדינה: "במחוזותינו חל העיקרון הבסיסי בדבר עצמאותו של השלטון המקומי. עיקרון זה קובע כי הרשות המקומית היא זאת שמנהלת את מכלול העניינים המוניציפליים בתחומה... עיקרון עצמאות השלטון המקומי הינו בגדר 'שטר ושוברו בצידו'. "רשות מקומית אינה מורשית, כאשר מערכת הנסיבות אינה מקלה עימה, לפטור עצמה מחובותיה, להעבירן לשלטון המרכזי, ולרחוץ בניקיון כפיים (תרתי משמע - כאשר מדובר בפינוי האשפה שבתחום הרשות). אחריות המדינה אינה חולשת על ניהול עניינים מוניציפליים פרטניים, כדוגמת טיפול במפגעים בתחומי הרשות. עניינים כגון דא מסורים מטבע הדברים לניהולה ולטיפולה של הרשות המקומית ומצויים בגרעין הקשה של תפקידיה המסורתיים, שלשמם היא הוקמה". אחריותה של המדינה היא בעיקר בפעולות אכיפה ופיקוח משלימות, אומר שטיין. ודאי שכך הדברים כאשר מדובר במפגעים מתמשך, כמו בענייננו: "סמכויותיה ומשאביה המוגבלים של המדינה אינם מאפשרים לה לשלוח את ידיה במלאכת היום-יום ברשויות המקומיות, ובוודאי שאין ביכולתה לעשות כן לאורך זמן. הדברים אמורים ביתר שאת לאור המציאות השוררת במחוזותינו בה, למרבה הצער, אתרי פסולת פיראטיים נערמו ברשויות מקומיות נוספות ברחבי הארץ". שטיין דוחה את טענתה של המועצה, לפיה תקציבה מוגבל ואין היא יכולה לטפל במאגרי הפסולת, "זאת, בשים לב לחומרתם ולהיקפם של המפגעים; לשנים הרבות בהן מפגעים אלו עומדים על תילם; לעובדה כי המועצה נמנעה לחלוטין מלטפל במפגעים במשך שנים ארוכות; וכן בהתחשב בפגיעה הניכרת באיכות חיי התושבים אשר נגרמת, מדי יום ביומו, על-ידי הררי הפסולת ביישוב מגוריהם ובפוטנציאל הרב לפגיעה בבריאותם". שטיין אף אומר כי אם המועצה לא תפעל במהירות וכיאות - מן הראוי ששר הפנים, משה ארבל, ישקול למנות לה ועדה קרואה. "רשות מקומית שאינה מספקת לתושביה, מזה זמן רב, שירות מוניציפלי בסיסי כמו פינוי אשפה - עד כדי יצירת מפגע תברואתי קולוסאלי - היא רשות כושלת אשר ראוי שתוחלף במהרה על-ידי ועדה קרואה במינויו של שר הפנים, שתפעל למען התושבים. דרך זו היא דרך המלך".

כשר אומר כי "ניתן לשער כי אילו היינו קובעים שהאחריות לטיפול במפגעי פסולת מוטלת על השלטון המרכזי ועל השלטון המקומי אם ווה, רשויות מקומיות רבות היו דורשות מהשלטון המרכזי ליטול חלק בסילוק מפגעי הפסולת שבתחומן. קביעה זו לא רק שהייתה מטילה נטל כבד ובלתי סביר על השלטון המרכזי, אלא שהיא גם נוגדת את עקרון היסוד של כלל החקיקה הסביבתית בישראל. "...עם זאת, סבורני כי קיימות נסיבות, קיצוניות וחריגות, שבהן סמכות הרשות המוקנית לשלטון המרכזי להיכנס בנעליה של רשות מקומית ולספק, במקומה, שירות חיוני (במקרה דנן, שירותי תברואה וסילוק מפגעי פסולת) לתושביה – הופכת לסמכות חובה. לדעתי, בדיוק לשם כך הוקנו לשלטון המרכזי הסמכויות להתערב בנעשה ברשויות המקומיות, ואלו הם המקרים בהם תבוא לידי מימוש האחריות, המוטלת על השלטון המרכזי, שסמכויות אלו נועדו לשרת". לדעת כשר, "במקרים חריגים וקיצוניים, שבהם מתגלה כי הרשות המקומית אינה מספקת לתושביה, לאורך זמן, אף את שירותי התברואה וסילוק מפגעי הפסולת הבסיסיים ביותר, השלטון המרכזי אינו יכול לעמוד מנגד, ולהותיר את תושבי הרשות המקומית 'לטבוע בזבל' – פשוטו כמשמעו. התנהלות מעין זו, תחתור תחת החובה המוטלת על המדינה מכוחה של הזכות החוקתית לקיום מינימלי בכבוד, ויהיה בה משום התנערות מאחריות שכדי לעמוד בה הוקנו לשלטון המרכזי הסמכויות להתערב בפעילותן של הרשויות המקומיות". האופן וההיקף בו תעשה זאת מסורים בידי הממשלה, מדגיש כשר.

אלרון מגיב באומרו, כי פתרונו של כשר בעייתי מבחינה מעשית, ומדובר בדרך ש"סופה עלול להיות בהפרת האיזון הקיים בין השלטון המקומי לשלטון המרכזי. אנו עלולים למצוא עצמנו כופים על המדינה לפעול עתה לפינוי אשפה של רשויות מקומיות רבות", וכך "ייתכן אפוא שאף ניוותר עם פסק דין מנומק, אך כזה שלא ניתן ליישמו בעולם המציאות". אלרון מוסיף: "הסברה של המועצה המקומית שלפיו מעורבותם של גורמי פשיעה בתחום פינוי הפסולת תרם רבות למצב העגום הנוכחי, הוא מטריד ביותר. לא יעלה על הדעת כי תתייצב לפנינו רשות מקומית ותודה בפה מלא כי אין היא מסוגלת להתמודד עם גורמים עבריינים המונעים ממנה לעמוד במחויבויותיה כלפי תושביה – ועולם כמנהגו ינהג. טענות אלו צריכות לשמש כקריאת השכמה צלולה ורועמת, אשר תוביל לאכיפה נחושה מצד משטרת ישראל ויתר הגורמים הרלוונטיים". אם לא תיוותר ברירה, ממשיך אלרון, בהחלט יש לשקול מינוי ועדה קרואה. שטיין ואלרון הורו למועצת ג'דיידה-מכר לגבש בתוך חודשיים תוכנית לטיפול במפגעי הפסולת וליישם אותה תוך ארבעה חודשים נוספים (כשר סבר שיש גם להורות למדינה לנסח תוכנית להתערבות אם המועצה לא תפתור את הבעיה). המועצה חויבה בתשלום הוצאות בסך 15,000 שקל. את העותרים ייצגו עוה"ד ג'מילה הרדל-ואכים, ערן צין ואמנון קרן, את המדינה ייצגה עו"ד מוריה פרימן, ואת המועצה - עו"ד חנא בולוס.