נשיא בית המשפט העליון לשעבר, פרופ
אהרן ברק, מבהיר במאמר שפורסם (30.06.25) בעיתון הארץ, כי הוא אינו תומך במתן חנינה לראש ה
ממשלה בנימין נתניהו לפני הרשעה - אלא במסגרת הסדר משפטי שיבטיח את פרישתו מהחיים הפוליטיים. זאת, בעקבות פרשנות שהושמעה לדבריו בעקבות ראיון עמו בשבועון
מקור ראשון, שלפיה תמך לכאורה בחנינה מלאה שתביא לסיום המשפט המתנהל נגד נתניהו בתיקי האלפים.
ברק: סמכות החנינה קיימת - אך השימוש בה מחייב זהירות קיצונית
ברק מציין כי על-פי הפסיקה בפרשת קו 300, הנשיא
יצחק הרצוג אכן מוסמך להעניק חנינה גם למי שטרם הורשע בדין פלילי - בניגוד לעמדתו הוא, שהייתה דעת מיעוט באותו פסק דין. עם זאת, הוא מבהיר כי עצם קיומה של סמכות כזו אינה מלמדת כי ראוי להפעילה, במיוחד כאשר מדובר באדם המואשם בעבירות חמורות של שוחד, מרמה והפרת אמונים - וההליך המשפטי בעניינו טרם הסתיים.
לדבריו, מתן חנינה בשלבים מוקדמים של המשפט עלול לעורר חשש לשימוש פסול ומושחת בסמכות הנשיאותית, בדומה למקרים שנויים במחלוקת שבהם העניקו נשיאים אמריקנים חנינה לבני משפחה או לבעלי ברית פוליטיים, כפי שעשו
ג'ו ביידן ו
דונלד טראמפ.
עמדתו הקבועה: ההסדר הראוי - הסדר טיעון עם קלון ופרישה
ברק מצטט בהרחבה את עמדתו משכבר הימים, שהובעה גם על-ידי היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, ד"ר
אביחי מנדלבליט: הדרך הראויה לסיים את המשפט נגד נתניהו היא באמצעות הסדר טיעון מוסכם - ולא בחנינה חד-צדדית.
ההסדר שגובש בעבר בין הצדדים כלל, לדבריו, ויתור של המדינה על סעיף השוחד, הודאה בעבירות של מרמה והפרת אמונים שיש עימן קלון, הרשעה, עונש של 4 חודשי עבודות שירות - ופסילה של נתניהו מלכהן בתפקיד ציבורי במשך 7 שנים, בהתאם לחוק יסוד: הכנסת. ברק מדגיש: "דעתו של מנדלבליט בעניין זה מקובלת גם עלי".
היועצת בהרב-מיארה צפויה להתנגד לחנינה שלא במסגרת הסדר מוסכם
בהתייחסות למצב הנוכחי, הבהיר ברק כי גם היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, צפויה לנהוג כפי שנהג קודמה - ולתמוך בחנינה רק במסגרת הסדר טיעון מוסכם, הכולל הודאה, קלון, פרישה מהחיים הפוליטיים ועונש שייגזר על-ידי בית משפט. לדבריו, "חזקה על היועמ"שית גלי בהרב-מיארה, כמו על מנדלבליט בשעתו, שתסכים לחנינה על-ידי הנשיא רק בתנאים ההולמים את נסיבות המקרה".
ברק מסכם כי אם תינתן חנינה, עליה להיות חלק בלתי נפרד מהסכם כולל בין היועצת לבין ראש הממשלה - הסכם שיבטיח, הלכה למעשה, את סיום כהונתו ופרישתו מהחיים הפוליטיים. לדבריו, אין מדובר ב"חנינה לשם פיוס", אלא בהסכם משפטי בעל ערך ציבורי ומשפטי מוגדר, המבטיח את שלטון החוק ואת עיקרון השוויון בפניו.