הסנאט האמריקני אישר (1.7.25) את חוק המיסים והתקציב למימוש מדיניות הפנים של הנשיא דונלד טראמפ. כעת יש צורך לקבל את אישורו של בית הנבחרים לנוסח החוק שאישר הסנאט, ואשר שונה בכמה סעיפים מהותיים מזה שאישר הבית. החוק - The One Beautiful Bill - אושר בקולו שובר השוויון של סגן הנשיא, ג"ד ואנס, לאחר שבהצבעת הסנאטורים נרשם שוויון 50. לרפובליקנים יש רוב של 53 מול 47, אך שלושה מהם - סוזן קולינס, ראנד פול ות'ום טיליס - הצטרפו לכל הדמוקרטים בהצבעה נגד החוק. בקרב הניצים הפיסקליים קיימת דאגה מכך שמדובר בחוק גרעוני, ואילו כמה מהרפובליקנים המתונים סבורים שהקיצוץ בתוכנית הביטוח הממלכתית לנזקקים Medicaid עמוק מדי. בבית הנבחרים יש לרפובליקנים רוב של 220 מול 212; הנוסח המקורי של החוק אושר בו ברוב של 217 מול 215. כמה מאנשי הימין הקיצוני בסיעה הרפובליקנית דרשו קיצוצים עמוקים יותר, ואם ההתנגדות תימשך - עלול החוק להיתקע. אם לא יושג אישור לנוסח של הסנאט, יהיה על שני הבתים להקים ועדה משותפת במטרה להגיע לנוסח מוסכם. טראמפ מעוניין לחתום על החוק ביום שישי הקרוב, יום העצמאות ה-249 של ארה"ב. החוק מאריך הטבות מס שאושרו בשנת 2017, בקדנציה הראשונה של טראמפ, ואשר ברובן פוקעות השנה. תפיסת העולם שבבסיסו היא, שהקלות מס למגזר העסקי ולעשירים מעודדות פעילות כלכלית ומייצרות צמיחה - אם כי הכלכלנים חלוקים עמוקות בשאלה זו. הציפייה להקלות אלו היא אחד הגורמים המרכזיים לעליות בבורסות בניו-יורק מאז נצחונו של טראמפ בנובמבר אשתקד (עם ירידות זמניות כאשר דומה היה שהוא מחולל מלחמת סחר עולמית), כאשר בסוף השבוע שעבר הגיע מדד סטנדרד אנד פור'ס 500 לשיא נומינלי. כדי לממן את ההקלות, החוק כולל קיצוצים של 1.1 טריליון דולר בהטבות לשכבות החלשות, ובעיקר החמרת התנאים לזכאות לביטוח הבריאות הממלכתי Medicaid ולסיוע ברכישת מזון (מה שמכונה "תלושי מזון"). ההערכה היא, כי בשל התנאים החדשים - 12 מיליון איש יאבדו את הביטוח הרפואי עד 2034. במקביל, יוקצו עשרות מיליארדי דולרים למאבק בהגירה הבלתי-חוקית - הנושא המרכזי במדיניות הפנים של טראמפ. טראמפ הציג בשעתו את המכסים על הייבוא כמקור הכנסה נוסף, אך מאז התברר שמדובר בעיקר בכלי למו"מ על הסכמי סחר, כך שההכנסות מהם לא יהיו משמעותיות די הצורך. משרד התקציבים של הקונגרס - גוף מקצועי ובלתי מפלגתי - מעריך שהחוק יגדיל את הגרעון הפדרלי ב-3.3 טריליון דולר בעשור הקרוב. הערכה זו אינה כוללת את עלויות גיוס החוב המוגדל; מאחר שהחוק הוא גרעוני מבחינה פיסקלית, אין ספק שארה"ב תצטרך ללוות יותר כספים והוצאות הריבית יזנקו.