יו"ר הוועדה ח"כ שמחה רוטמן הדגיש כי ההצעה נולדה מתוך דיוני פיקוח בני שנתיים: "בדיונים הקודמים עסקנו בצמצום היסוד ההסתברותי ובהתייחסות להזדהות עם מחבל. היום נעסוק בשאלה מי מוסמך לפתוח בחקירה. הנחיה 1412 של הפרקליטות יצרה מצב שבו המשטרה מוגבלת לפתוח חקירה על הסתה. זה מצב בלתי סביר בעבירות טרור". רוטמן הסביר עוד: "הפרקטיקה הנוכחית לא עובדת. אין כמעט כתבי אישום. התוצאה – חמישה בלבד בשנה. אחרי 7 באוקטובר ודיוני הוועדה הייתה עלייה, אבל לא מספקת. לא הוצגו מקרים שבהם הייתה פתיחת חקירה מיותרת, אבל כן הוצגו רבים שבהם לא נפתחה חקירה למרות הצורך. המצב הקיים יצר אפקט מצנן על מערכות האכיפה – ולא רק על אזרחים". בהמשך הביע הסתייגות מהתפיסה שלפיה הפרקליטות מקצועית יותר מהמשטרה: "האיזון בין הזכות לחיים לבין חופש ביטוי הוא הכרעה ערכית, לא מקצועית. מי שמאמין שרק הפרקליטות יודעת לאזן – טועה. לפעמים דווקא החשש מאפקט מצנן יצר אפקט של שיתוק".

ח"כ טלי גוטליב (הליכוד) חיזקה את עמדת רוטמן ואת הצעת החוק: "חוק סדר הדין הפלילי קובע שכאשר נודע למשטרה על עבירה – עליה לפתוח בחקירה. ההנחיה שדורשת אישור בפרקליטות נוגדת את החוק, והיא באה לעולם ללא סמכות. אי-אפשר לקבל שדבר כזה יתפוס מקום מעל חוק שנחקק בכנסת".

ח"כ קארין אלהרר (יש עתיד) הסתייגה: "עבירות הסתה הן מורכבות ורגישות. אם לא יהיה גורם מתכלל שיאשר פתיחה בחקירה, ייתכנו פערים חמורים באכיפה. באחד המחוזות יפתחו עשרות תיקים, באחרים לא יפתחו כלל – וזה בדיוק הסיכון. כשמדובר בזכויות מתנגשות – חופש ביטוי מול הסתה – לא נכון לוותר על מנגנון איזון".

ח"כ יואב סגלוביץ' (יש עתיד), שכיהן בעבר כראש אגף חקירות ומודיעין במשטרה, הביע התנגדות נחרצת: "אני יודע איך זה עובד – הסמכות הזו תצנן ביטוי חופשי. מרגע שקצין משטרה מקבל סמכות לפתוח תיק, אזרחים יקבלו זימון לחקירה בגלל דעה פוליטית, וזה יעצור שם – אבל ההשפעה תורגש. היינו שם בעבר, וזה מסוכן". לדבריו, "עבירות הסתה פוגעות בליבת החיים הדמוקרטיים. מה שנראה לשוטר כהסתה – יכול להיות אמירה ביקורתית לגיטימית. זו לא הדרך".

ח"כ עופר כסיף (חד"ש-תע"ל) הצטרף לעמיתיו מיש עתיד ותקף בחריפות את ההצעה: "אנחנו רואים שיטור יתר כלפי מפגינים נגד המלחמה – כולל מעצרים אלימים – לעומת הסתה גזענית מצד הימין, שלא מטופלת. המשטרה לא פועלת באופן אחיד. החוק הזה לא בא להילחם בטרור – אלא לסתום פיות".

ח"כ גלעד קריב (העבודה) קבע: "המשטרה לא נשלחה לדיון. זה לא מחדל – זה מהלך מכוון. השר בן-גביר לא רצה שנשמע את העמדה המקצועית של ראש אגף החקירות, כי הוא מתנגד להצעה. השר מעוניין לשלוח רק דרגים שתומכים בו".

קריב אף טען: "אנחנו עדים לפוליטיזציה חמורה של מערכת אכיפת החוק. יש התערבויות לא חוקיות בדרגי פיקוד. שמעתי במו אוזניי – 'רוח המפקד מלמעלה' משפיעה על החלטות מעצר. זה מסוכן".

ח"כ לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית), מיוזמי הצעת החוק, אמרה: "לא מדובר כאן בחופש ביטוי – אלא בחופש להסית לרצח. לקח שנים לפתוח בחקירה נגד המופתי של ירושלים, למרות אמירות בלתי נסבלות. גם אז הוגש כתב אישום רופף. איך זה ייתכן?" עוד שאלה: "למה בעבירות מין המשטרה מוסמכת לפתוח חקירה – אבל לא במקרה של הסתה לרצח?!".

עו"ד ד"ר גור בליי, היועץ המשפטי של הוועדה, הזהיר: "עבירת ההסתה לטרור היא עמומה. הסרת הצורך באישור פרקליטות תוביל לאכיפה לא אחידה, ויותר חמור – תיצור אפקט מצנן על השיח הציבורי".

בליי הוסיף: "יש מקרים שבהם נשמעה ביקורת קשה על צה"ל – אפילו אם הדברים כאבו לכולנו, זה עדיין לא הסתה. אם יזמנו לחקירה על כך – זו תהיה פגיעה חמורה בזכות הדמוקרטית להביע עמדה".

עו"ד לילך וגנר, ראש אשכול עונשין ופשיעה חמורה במשרד המשפטים, מסרה: "אנחנו מתנגדים לתיקון. יש מניעה משפטית לקדמו. עמדת ועדת השרים היא שהחוק צריך לחזור לשולחנה לפני קריאות שנייה ושלישית".

עו"ד דוד בבלי, יועצו של השר בן-גביר, טען: "היו"ר רוטמן וצוות ההסתה לטרור ישבו על המדוכה שנתיים וחצי. אחרי 7 באוקטובר הייתה התעוררות, כי הבינו שטעו. מחוז ירושלים הזהיר זמן רב שיש בעיה – וזלזלו בו. רק עכשיו נוצרה התאמה בין הדרגים השונים". לדבריו, "המערכת לא תפקדה כמו שצריך. עכשיו מתקנים".

הנוסח המוצע קובע: "נודע למשטרת ישראל על ביצוע עבירה לפי סעיף זה, על-פי תלונה או בכל דרך אחרת – תפתח בחקירה, ולא יהיה לה צורך באישור של גורם נוסף, אלא אם נכתב כך אחרת במפורש בחוק".