הפרעת קשב וריכוז (ADHD) נחשבת לרוב לאתגר התנהגותי או לימודי, אך מחקר ישראלי רחב היקף מגלה: ילדים המאובחנים עם ההפרעה נמצאים בסיכון מוגבר ליתר לחץ דם - גם עשרות שנים לאחר האבחנה. המחקר, שנערך בשיתוף פעולה בין מכון המחקר של לאומית שירותי בריאות לבין הפקולטה לרפואה באוניברסיטת אריאל, התבסס על נתוני עשרות אלפי ילדים ונערך במשך יותר מ־20 שנה. החוקרים בדקו מעל 18,500 ילדים בני 5 עד 18 שאובחנו עם ADHD, והשוו אותם ל־37,000 ילדים ללא אבחנה - תוך התאמה לפי גיל, מין ורקע חברתי-כלכלי. גם 20 שנה אחרי - הסיכון נותר גבוה הממצאים מבהילים: כבר חמש שנים לאחר אבחנת ADHD, נמצא כי הסיכון ללקות בלחץ דם גבוה בקרב הילדים המאובחנים היה גבוה פי 3.17 לעומת בני גילם. גם כעבור עשור נשמר הפער (פי 2.94), ולאחר 20 שנה הסיכון נותר גבוה משמעותית - פי 1.92 מקבוצת הביקורת. במילים אחרות: ADHD אינה "בעיה של ילדות" בלבד. השלכותיה הבריאותיות עלולות להימשך ולהתפרץ גם בבגרות. נטייה גבוהה יותר לשימוש בתרופות ליתר לחץ דם נוסף על נתוני התחלואה, החוקרים מצאו כי ילדים עם הפרעת קשב נטו להשתמש יותר בתרופות להורדת לחץ דם:

• חוסמי תעלות סידן - עלייה של 85% בשימוש (יחס סיכויים 1.85)

• מעכבי ACE ותרופות מסוג ARBs - עלייה של 120% (יחס סיכויים 2.20)

• תרופות משתנות - עלייה של 77% (יחס סיכויים 1.77)

האם מדובר בתוצאה של הטיפול התרופתי בהפרעת הקשב, או בהשלכות התסמונת עצמה? החוקרים לא מספקים תשובה חד־משמעית, אך מעלים כמה כיוונים אפשריים. ADHD - לא רק מוח, גם לב בין האפשרויות: שימוש ממושך בתרופות ממריצות (כגון ריטלין), העלול להשפיע על מערכת הלב וכלי הדם; עוררות יתר ודחפים כרוניים שמפעילים את הגוף באופן קבוע; ואף תהליכי דלקת סמויים שמוכרים כמאפיינים חלק מהמאובחנים. הפרופסור יבגני מרזון, מנהל המחלקה לרפואה מנוהלת בלאומית שירותי בריאות וסגן דיקן בית הספר לרפואה באוניברסיטת אריאל, מסכם: "הפרעת קשב וריכוז עם היפראקטיביות היא תסמונת נירו־התפתחותית מורכבת ורב־מערכתית, שעלולה להשפיע גם על הבריאות הפיזית והנפשית לאורך שנים. יש להתייחס אליה בגישה רפואית כוללת - מעקב, טיפול, והתאמה אישית לכל מטופל". מסקנה: למדוד לחץ דם - גם לילדים החוקרים קוראים לקופות החולים ולרופאי הילדים לנקוט גישה מונעת: לבדוק מדדי לחץ דם בילדים עם ADHD, לעודד אורח חיים בריא, ולבחון את השפעות הטיפול התרופתי גם מעבר להיבט ההתנהגותי. לדבריהם, נדרש מחקר נוסף שיבחן את הקשר בין ADHD לבין תחלואה גופנית - ויאפשר לגבש כלים להתערבות מוקדמת שתשפר את איכות החיים של המאובחנים.