המשנה לנשיא בית המשפט העליון, נעם סולברג, מאפשר (13.7.25) לקיים מחר את השימוע להדחתה של היועצת המשפטית לממשלה, גלי מיארה, ואומר שהביקורת השיפוטית תוכל לבוא אם וכאשר תחליט הממשלה על הדחתה. השימוע יתקיים בפני ועדת שרים מיוחדת שהקימה הממשלה, ולא בפני הוועדה הציבורית בראשות נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אשר גרוניס. מיארה צפויה שלא להתייצב לשימוע, בנימוק שהוא בלתי חוקי ותוצאותיו נקבעו מראש. סולברג אומר כי העותרים התייחסו להשפעת השימוע על מעמדו של הייעוץ המשפטי, ותגובתו לכך היא: "מעמדן הנורמטיבי של חוות הדעת של הייעוץ המשפטי לממשלה והחלטות רשויות התביעה – בעינו עומד, ולא חל בו כל שינוי, לכאן או לכאן. בהמשך לכך, חזקה על הגורמים הרלוונטיים כי ימשיכו לפעול בעצמאות מקצועית, על כל המשתמע מכך". סולברג מוסיף, כי "הכלל המושרש – שאף הופעל אך לאחרונה – הוא כי בית משפט זה אינו נדרש לטענות הנוגעות לעניין מסוים, בטרם התקבלה החלטה סופית של הרשות המוסמכת לגבי אותו עניין... הדברים יפים ביתר שאת, מקום שבו מבוקש למנוע מהרשות הרלוונטית לקיים דיון באותו עניין... ברי כי בהעדר החלטה סופית – אין מדובר בצעד בלתי הפיך. לפיכך, לא ראיתי ליתן צו ביניים בשלב זה. מובן, כי ככל שיחול שינוי במצב הדברים העובדתי, ניתן יהיה לשוב ולפנות בבקשה מתאימה". הוא הורה לממשלה ומיארה לעדכן את בג"ץ בהמשך ההתפתחויות, ובהתאם לכך יוחלט על המשך הטיפול בעתירות. הנוהל למינויו והדחתו של היועץ המשפטי, אותו אישרה הממשלה לפני 25 שנה על-פי המלצות ועדת שמגר, קובע שיש להיוועץ בוועדה הציבורית בשני המקרים. אחד מחברי הוועדה הוא שר משפטים לשעבר או יועץ משפטי לשעבר, שהוא נציג הממשלה. שר המשפטים, יריב לוין, לא הצליח למצוא מבין אלה מי שיתמוך בהדחתה של מיארה ולכן לא מינה נציג לוועדה - וכך לא ניתן היה לכנס אותה. במקום זאת, החליטה הממשלה בחודש שעבר להעביר את השימוע לוועדת שרים מיוחדת בראשותו של עמיחי שיקלי ובהשתתפותם של בצלאל סמוטריץ, איתמר בן-גביר, גילה גמליאל ומיכאל מלכיאלי. כל שרי הממשלה הצביעו פה אחד בעד הדחתה של מיארה; בן-גביר, סמוטריץ' ושיקלי היו ממבקריה החריפים ביותר. השימוע אמור היה להתקיים לפני חודש, נדחה בשל המלחמה עם אירן וכאמור נקבע למחר; מיארה התכוונה שלא להתייצב.

סולברג הזהיר מפני העדר תגובה

בפני בג"ץ מונחות מספר עתירות נגד העברת השימוע לוועדת השרים, ובהן גם בקשות לצו ביניים שימנע את קיומו עד להכרעה בהן. מיארה תמכה במתן הצו, בנימוק שהחלטת הממשלה אינה חוקית, סיכויי קבלת העתירות גבוהים ומאזן הנוחות נוטה לטובת מתן הצו, שכן קיום השימוע עלול ליצור מצב בלתי הפיך ולגרום נזק רוחבי ארוך טווח. מיארה אישרה לממשלה וללוין ייצוג נפרד בעתירות, אך מסרה לבג"ץ שהם לא פנו אליה כדי לממש אפשרות זו. הממשלה ולוין לא הגיבו לבקשות במועד שקבע סולברג (10.7.25), הוא העניק להם ארכה עד היום, והבהיר, כי בהעדר תגובה - "אראה בכך הסכמה לבקשה, ולמצער, העדר התנגדות; בהתאם לכך, יינתן צו ביניים כמבוקש, וזאת מבלי לנקוט עמדה לגופן של הטענות שבבקשה". הממשלה הגיבה בדמות הודעה של לוין ושיקלי, אשר הביעה התנגדות נחרצת להוצאת צו הביניים, תקפה בלשון בוטה את מיארה וטענה שהתנהגותה בנושא העתירות ומאז ההחלטה על הדחתה - רק מחזקת את הצורך להשלים את המהלך. לדבריהם, הממשלה הייתה רשאית לשנות את מתכונת השימוע לאחר שלא הצליחה לאייש את ועדת גרוניס, והשימוע הוא ממילא חסד עם מיארה שלא הגיבה בפני הממשלה על הצעתו של לוין להדיח אותה.