בשנים 2011-2010 נפגש רון דרמר, אז יועצו הקרוב של נתניהו, עם שגריר גרמניה בארץ דאז, הרולד קינדרמן, וביקש ממנו בשם נתניהו להביא להדחת הויסגן. לפי העדות: "אני בא בשליחות רשמית ודורש את הדחתו של הויסגן". הויסגן אישר בעצמו את הדיווחים בשיחה עם Panorama, ואף אמר כי "נדהם מהפנייה החריגה", אך לא הופתע לנוכח התנהלותו של נתניהו לאורך השנים. גם שגריר ישראל לשעבר בגרמניה יורם בן־זאב, ואחרים, אישרו את דבר הדרישה.

פרסומים בעיתונות הגרמנית - בניסיון להפעיל לחץ

במקביל לניסיונות הדיפלומטיים, פורסמה ב־3 בדצמבר 2012 כתבה בעיתון "בילד", שציירה את הויסגן כמי שמכתיב למרקל מדיניות אנטי־ישראלית. הכתבה ציטטה גורם ישראלי שאמר כי "מרקל מקשיבה לו יותר מדי, והוא מתעסק רק עם התנחלויות". זהות המקור לא פורסמה, אך בגרמניה שוררת ההנחה כי הדברים הגיעו מרון דרמר.

למרות הלחצים, הקנצלר מרקל סירבה להדיח את הויסגן, שנותר בתפקידו עד 2017. בדיעבד, גרמניה ויתרה על התנאים שהציב הויסגן - והצוללת השישית, כמו ארבע קורבטות שכבר נמסרו, סופקו לישראל ללא דרישות מדיניות מצידה של ברלין. הויסגן עצמו אמר בראיון לתוכנית: "נתניהו קיבל את מה שרצה - גרמניה סיפקה את הסחורה. זו הייתה החלטה פוליטית של מרקל".

פרשת הצוללות: שערורייה ביטחונית ופוליטית

העסקה שבמוקד התחקיר היא חלק מתיק הצוללות, שבו כבר הוגשו כתבי אישום בישראל, בין השאר נגד אנשי לשכת ראש הממשלה לשעבר. נתניהו עצמו לא הואשם, אך ועדת הבדיקה הממלכתית שמונתה לפי החלטת בג"ץ קבעה ביוני 2024 כי התנהלותו בפרשת הצוללות "סיכנה את ביטחון המדינה, פגעה באינטרסים המדיניים שלה וגרמה נזק לכלכלתה". בדצמבר 2023 אישרה מועצת הביטחון הפדרלית בגרמניה את ייצוא הצוללת השישית. לפי ההודעה הרשמית, ההחלטה התקבלה בהתאם לשיקולים ביטחוניים ומדיניים, וללא תנאים מדיניים מצורפים.