בבית העלמין של אשדות יעקב הצופה לירמוך, הובא לפנות ערב (7.7.25) למנוחת עולמים המלחין והיוצר שייקה פייקוב, מהיוצרים הפוריים והרבגוניים בשדה הזמר העברי. פייקוב מת יממה לאחר יום הולדתו ה-88. שייקה היה מבכירי ואהובי מלחיני ארצנו. מעטים הצליחו לגעת בנימי הלב כפי ששייקה הצליח לעשות זאת בכשרונו המיוחד. הייתה לו יכולת נדירה לגעת בכל אחד ואחת ולחדור ללבבות של כולם - של כל בני העדות והמגזרים. לחניו מהווים חלק בלתי נפרד מפס הקול הישראלי. הקריירה המוזיקלית של שייקה משתרעת על פני למעלה משישה עשורים במהלכם כתב והלחין מאות שירים: שירי ארץ ישראל, שירי מסורת וחג, שירי אהבה, שירי ילדים, שירי פסטיבלים ותחרויות זמר, מוזיקה לסרטים ולתיאטרון. בין שיריו הידועים: "אמא", "אן-דן-דינו", "אותך", "ארץ", "חייכי לי בשירים", "אחיי גיבורי התהילה", "קרוב ורחוק", "ארץ ישראל יפה", "דרך המלך" ועוד רבים. שיריו הפכו לנכסי צאן בזמר העברי והם אהובים ומושרים בפיות של ילדים ובוגרים.

פרקי חייו

שייקה נולד בשם ישעיהו פייקוב בבית חולים הדסה בתל אביב ב-5 ביולי 1937. אמו צ'רנה ואביו סנדר פייקוב עלו לארץ בתחילת שנות ה-30. בשנות ילדותו המוקדמת התגוררה המשפחה במקווה ישראל. האב עבד כפועל. בהיותו בן שש נפטרה אמו מרעלת הריון. ב-1945 כשהיה בכיתה ב' במקווה ישראל עבר עם אביו סנדר לקיבוץ אשדות יעקב. כאן נישא האב בשנית ליפה ומנישואים אלה נולדו שני אחיו של שייקה בני וקותי. שייקה למד בבית הספר היסודי באשדות יעקב ובהמשך בתיכון האזורי בית ירח. בן כיתתו של שייקה בקיבוץ היה דן שומרון הרמטכ"ל ה-13 של מדינת ישראל גיבור מבצע אנטבה. בשנות ילדותו הראשונות באשדות יעקב עסק והצטיין באתלטיקה קלה. המוזיקה באתן שנים היה עבורו עיסוק משני. שייקה התגלה בקיבוץ כילד מוזיקלי ולמד לנגן במספר כלים. בין מוריו למוזיקה היו רזי סולדור והמורה ארליך. בראשית כתה ח' החל ללמוד נגינה באקורדיון אולם לא היה ברור לו בשנות ילדותו ונעוריו כי מוזיקה היא ייעודו. ב1955 התגייס לנחל ושירת כמ"כ במחנה 80. כעבור כשנה, בזכות היכרותו עם כמה מחברי צוות הווי הנח"ל צורף לצוות כנגן ומדריך מוזיקלי ושירה בציבור. הוא עבר בין היחידות צבאיות ולימד את החילים שירים ישראלים חדשים. לאחר סיום שירותו הצבאי שייקה עבד כמכונאי במוסך באשדות יעקב. לצד עבודתו זו ניגן באירועי הקיבוץ. המלחין נחום היימן שניהל וניצח באותן שנים על מקהלות והרכבים מוזיקליים בהתיישבות העובדת זיהה את כישרונו המוזיקלי של שייקה והמליץ לו לצאת ללימודי מוזיקה. "חבל שלא תילמד מוזיקה", אמר לשייקה. שייקה התלבט ולבסוף פנה לוועדת התרבות בקיבוצו אשדות יעקב וביקש לצאת ללמוד מוזיקה אך זו סירבה. מי שעזרה לו במאבקו עם ועדת התרבות, כך מספרים, הייתה אמו של הרמטכ"ל דן שומרון שהייתה בעלת עמדה בקיבוץ והצליחה לשכנע את ועדת התרבות לאשר לפייקוב לצאת ללימודי מוזיקה. פייקוב נשלח ללמוד מוזיקה בסמינר אורנים וקיבל תעודת הוראה. כאשר חזר לקיבוץ היה מורה למוזיקה ולנגינה. אחת מתלמידותיו הייתה שרה'לה שרון בת אשדות יעקב. שייקה פייקוב הוא מהמלחינים הבולטים הבודדים בזמר העברי שחלק גדול מהשירים הידועים שהלחינו הם גם כתבו בעצמם. בין השירים הבולטים שפייקוב גם כתב את מילותיהם וגם הלחין: "אותך", "אמא", "אן דן דינו", "ארץ", דרך המלך", "חייכי לי בשירים", "לחוף ירדן", "נפגשנו תבורכי", "תפילה לירושלים" "תקוות ימי". את דודו זכאי שמע שייקה לראשונה בשנות ה-60 במופע של קיבוצניקים ב"בנייני האומה" והתרשם מקולו והודיע כבר אז כי יום אחד יקליט עם דודו תקליט. פייקוב הלחין כמה מלהיטיו הגדולים של הזמר דודו זכאי ובהם: חייכי לי בשירים, לחוף ירדן, נפגשנו שוב, עוד יהיה טוב בארץ ישראל.

"מלך הפסטיבלים"

פייקוב הרבה לכתוב לפסטיבלים שונים בשנות ה-70 וה-80. רבים משיריו זכו במקומות ראשונים בפסטיבלים שונים ובהם בפסטיבל הזמר והפזמון, בפסטיבל הזמר החסידי, פסטיבל שירי הילדים, בפסטיבל הזמר המזרחי וגם בפסטיבלים בין לאומים זכה במקומות גבוהים. לא אחת כונה בתקשורת "מלך הפסטיבלים". פייקוב הלחין שירים רבים שכתב הפזמונאי דודו ברק, ביניהם: אחיי גיבורי התהילה (אילנית), "אנשים יש בעולם" (נירה גל וטובה קצב), ארץ ישראל יפה (להקת פיקוד דרום), בפרוט נבל ועוגב (אילנית), דרך ישנה (סוזן ופרן). פייקוב הלחין שירים רבים שכתבה המשוררת אלישבע ביניהם: נפשי כלתה לחרוזים (אלכסנדרה), שיר בוקר (נאוה ברוכין) כנטות היום (דורית ראובני). כמו-כן הלחין פסקול לסרטים ובהם "נורית", "קוראים לי שמיל" ועוד.

"שיריו ספוגים אהבת הארץ, וניחוח ארץ ישראלי"

חוקרת הזמר ד"ר טלילה אלירם מאוניברסיטת בר-אילן כותבת בדף הפייסבוק "אבלה על מותו של המלחין והיוצר שייקה פייקוב אשר תרם רבות בשיריו לשירי ארץ ישראל. שיריו היו ספוגים אהבת הארץ, וניחוח ארץ ישראלי. בשנת 2017 העניקה לו אוניברסיטת בר-אילן אות הוקרה על תרומתו לשיר הישראלי באירוע הוקרה שנערך על-ידי אוניברסיטת בר-אילן בשיתוף עם גלי צה"ל במסגרת הכינוס "מי אני שיר ישראלי?" ה-14. באותה שנה-2017 העניקה לו א.מ.י את פרס מפעל החיים של האיגוד, כהוקרה על תרומתו יוצאת הדופן לעיצוב זהותה המוזיקלית של ישראל. בהודעת אבל שפרסם אמ"י נאמר: "שייקה פייקוב ז"ל היה יוצר פורץ דרך ואבן יסוד בזמר העברי. מהיוצרים הפוריים והמשפיעים בתרבות הישראלית. יצירתו נגעה בלבבות של דורות שלמים". ב-2018 זכה בפרס מפעל חיים מטעם אקו"ם על תרומתו הרבה ליצירה הישראלית. ב-2023 נערך לכבודו ערב הוקרה במסגרת פסטיבל ימי זמר בתיאטרון חולון.

"שייקה שב הביתה"

שנותיו האחרונות היו קשות. לפני כ-10 שנים לקה באירוע רפואי והתמודד עם קשיים בריאותיים. שייקה פייקוב היה קשור מאוד לקיבוץ אשדות יעקב ואהב את הקיבוץ ואת אנשיו. מי שיעמיק יבחין כי שיריו ספוגים באווירה הפסטורלית ובנופו של הקיבוץ. מעיין רבים משיריו נובע מהירדן והכינרת. שייקה אומנם עזב פיזית את אשדות יעקב עוד לפני שנים רבות ועבר להתגורר במשמר השרון אולם לא ניתק קשר עם אשדות יעקב. הוא הרבה לבקר בקיבוץ ושמר קשר עם חברים. הוא ביקש להיטמן בבוא יומו באדמת אשדות יעקב, תבנית נוף מולדתו עליה כתב שירים רבים. שייקה נטמן צמוד לקברי אביו סנדר פייקוב ורעייתו של אביו, יפה פייקוב - "שייקה למעשה שב הביתה", אומרים בקיבוץ.

גאווה אשדותית

בן הסופדים לו יונתן אלתר בן קיבוץ אשדות יעקב שאמר בן השאר: "תמיד כשהיו שואלים אותי על אשדות יעקב הייתי אומר על שלושה אישים גאוותינו: על שייקה פייקוב מוזיקאי! דן שומרון ז"ל הרמטכ"ל ה-13 של מדינת ישראל ועל שרה'לה שרון "מלכת השירה בציבור" תיבדל לחיים ארוכים ושמחים. שיריו צרובים וצרורים בתרבות הישראלית לעוד שנים רבות, והאמירה - תהה נשמתך צרורה בצרור החיים, מדויקת לגביו. נוח בשלום על משכבך גאווה אשדותית וארץ ישראלית.