הרבנות הראשית חייבת לאפשר לנשים לגשת לבחינות שהיא עורכת, בצורה זהה לגברים. כך קובע (14.7.25) המשנה לנשיא בית המשפט העליון, נעם סולברג, שש שנים לאחר הגשת העתירה בנושא וכאשר למרות כל הבטחותיה של הרבנות - היא לא גיבשה פתרון מניח את הדעת לסוגיה זו. הרבנות מקיימת שורה של בחינות, שרק אחת מהן - רב עיר - מהווה הסמכה לכהן בתפקיד רשמי. כל האחרות, ובראשן בחינת "יורה יורה" (כ-70% מהנבחנים), מלמדות על ידע תורני ומעניקות למחזיקיהן מעמד ציבורי, לעיתים לצד הטבות כספיות ותעסוקתיות (כגון במכרזים של הרשויות המקומיות ושל הרבנות עצמה ובשכרם של מורים במקצועות קודש). העתירה הוגשה בידי אביטל אנגלברג, שלומית פלינט, שרה סגל-כץ, רחל קרן, מישל כהן-פרבר ושלומית פיאמנטה - לצד אגודת עתים, מרכז רקמן ועמותת קולך - אשר בשנת 2018 נמנע מהן ברגע האחרון לגשת לבחינות, בנימוק שהן מיועדות לגברים בלבד. העותרות הדגישו, כי אינן מעוניינות בהכרה כרבניות. לאורך השנים שחלפו מאז, הבטיחה הרבנות להקים מחוצה לה מערך בחינות חילופי למי שאינם מבקשים לכהן כרבנים, אך הדבר לא נעשה. בשנת 2022 הקים השר לשירותי דת דאז, מתן כהנא, מערך בחינות במשרדו - אך השר הנוכחי, מיכאל מלכיאלי, ביטל אותו. אשתקד מסרה המדינה, כי יש כוונה להקים מערך בחינות בנושאים הלכתיים במסגרת משרד העבודה, שיהיה מיועד למי שיצהירו שלא יכהנו כרבנים. העותרות ציינו, כי רק 1%-2% מן הנבחנים בידי הרבנות הופכים לרבני ערים, כך שבפועל היא מבקשת להפוך את המיעוט לסיבה להפעלת המערך כולו. סולברג פותח בציינו, כי "הרבנות הראשית היא רשות מנִהלית, הפועלת מכוח חקיקת מדינת ישראל, וממומנת מתקציב מדינת ישראל. משכך, חלים עליה בפעולתה כללי המשפט המינהלי" כולל עקרון השוויון. הרבנות טענה שסמכותה לערוך בחינות נגזרת מסמכותה להסמיך רבנים, ומאחר שנשים אינם יכולות לקבל הסמכה שכזאת - אין הן יכולות גם להיבחן. סולברג דוחה טענה זו באומרו, כי אין לה בסיס וכי מדיניותה של הרבנות עצמה סותרת אותה. הרבנות אומרת שהיא מקיימת את הבחינות "על-מנת להרבות תורה והלכה בעם ישראל", וכאמור - הרוב המכריע של הבחינות אינן להסמכה כרבנים אלא מאפשרות להעניק תעודות מגוונות אחרות. המדינה מונעת לגשת לבחינות בטענה שהן מיועדות רק להסמכה לרבנות שאותה אינן יכולות לקבל, ובמקביל מאפשרת לכל גבר להיבחן גם אין בכוונתו להיות רב. "ברי, כי התנהלות כאמור – לא ניתן לקבל", מדגיש סולברג. "הקונסטרוקציה שעליה ביקשו המשיבים לבסס את טענתם לשוני רלוונטי – היא כ'מגדל פורח באוויר'; נשענת על יסודות רעועים, כאלה שלא ניתן להסתמך עליהם". אפילו אם המתווה המוצע (בחינות למי שאינו רוצה להיות רב) יהיה זהה באיכותו לבחינות הנוכחיות (וקשה מאוד להניח זאת) - צריך תחילה להוכיח מדוע יש צורך בהבחנה בין גברים לנשים, ממשיך סולברג. המדינה לא הציגה נימוק שכזה: "כלל אין זה מובן מהי התכלית שלשמה הם מבקשים להפריד בין המבחנים שאליהם נשים תורשינה לגשת, לבין אלה שאליהם הן לא תוכלנה לעשות כן. המשיבים לא עמדו במפורש על תכלית זו, ונדמה, בזהירות הנדרשת, שלא בכדי". לכן, אין אפילו צורך לבחון את המתווה לגופו. סולברג מוסיף: "מצאתי קושי רב, רב מאוד, בהתנהלות המשיבים במעלה דרכה של עתירה זו. הדברים נכונים בכמה מישורים, אולם אבקש להתמקד באחד מהם: העברת הטיפול בעניינן של העותרות, בפרט בכל הנוגע לטיפול במתווה החלופי, בין אינספור גופים וגורמים ממשלתיים". היו אלו הרבנות, נציבות שירות המדינה, משרד החינוך, משרד ההשכלה הגבוהה, משרד העבודה והמשרד לשירותי דת - וכולם סירבו לטפל בנושא. "הרושם הכולל המתקבל מהתנהלות זו, בכל הנוגע ליחס כלפי העותרות, וקבוצת הנשים שהן מייצגות – קשה ביותר, אף משפיל. לא כך ראוי כי רשויות המדינה תנהגנה כלפי אף קבוצת אוכלוסייה; והדברים הם בבחינת קל וחומר במקרה כבענייננו, שבו בפיהם של האזרחים והאזרחיות המבקשים מרשויות המדינה למלא את חובתן כלפיהם, טענה לגיטימית ומוצדקת. אין לי אלא להצר על התנהלות זו, ולהביע תקווה כי לא תישנה בעתיד", אומר סולברג.