השופט סולברג קבע כי אומנם המסרון הוא בגדר תעמולת בחירות וכי תוכנו מתחזה לדיווח חדשותי, אך אין בכך הפרה של חוק הבחירות שתצדיק צו שיחשוף את זהות המזמין. לדבריו, עיקר ההוראות בעניין זיהוי מפרסם תעמולה קבועות בסעיף 1א2 לחוק הבחירות, שתחולתו מוגבלת ל־90 הימים שלפני יום הבחירות. מכיוון שמועד שליחת המסרונים לא נכלל בתקופה זו, אין אפשרות להחיל את חובת הזיהוי במקרה זה. עוד ציין השופט כי המחוקק בחר במודע שלא להחיל את חובת הזיהוי מחוץ לתקופת הבחירות, בשל איזונים עם חופש הביטוי והזכות לעילום שם, במיוחד בפרסומים פרטיים שלא בתשלום. הוא אף ציין כי אם יוחלו הסעדים המבוקשים בכל עת, "הרי מה הועילו מחוקקים בתקנתם". חשש מהטיית הבחירות? המחוקק יכריע בהחלטה הדגיש סולברג כי אם אומנם יש בפרסום זה או אחר חשש להטעיית הבוחרים או לתעמולה כוזבת בזהות בדויה, הסמכות להחמיר בחוק נתונה בידי הכנסת ולא לבית המשפט. עם זאת העיר כי העותרים רשאים לנקוט הליכים אחרים בערכאות המתאימות, אם יימצא בכך צורך. העותרים סברו כי יש להחיל את האיסורים גם מעבר לתקופת הבחירות, אך השופט קבע כי בקשה זו חורגת מהדין הקיים. "המחוקק ביקש לאפשר ביטויים כאלו ביתר קלות", כתב בהחלטתו, והוסיף כי כל פרשנות מרחיבה חייבת להיעשות בזהירות ואם נקבעה בחוק עצמו. סולברג הפנה לכך שכבר התפרסמה הכחשה רשמית של תאגיד השידור בדבר מעורבותו במשלוח המסרים, וכי חברת 'מסר גו' - ששלחה את ההודעות - מסרה כי פעלה בשם לקוח שלא נחשף. לכן, קבע השופט, אין עילה חוקית לדרוש את חשיפת זהותו במסגרת הליך זה. לבסוף הורה השופט לדחות את העתירה על הסף, ללא צו להוצאות, אך השאיר בידי סמוטריץ' ומפלגתו את האפשרות לתבוע בערוצים אחרים את חשיפת זהות השולח או את האחריות לתוכן. "התרופה היא בידי המחוקק", סיכם השופט בהחלטה.