הפערים ניכרים גם בין מקצועות: עובדים במשרות אנליטיות-לא רוטיניות חשופים הרבה יותר לבינה המלאכותית, בעוד שמקצועות ידניים נשארים מאחור. מגמה זו חדה במיוחד בפריפריה הכפולה, שם מאפיינים אישיים כמו גיל צעיר, השכלה טכנולוגית ומקצוע בתחום STEM יכולים "לשבור" את חסם המקום. גם משתני הגיל והמגדר בולטים: צעירים בני 29-20 הם החשופים ביותר לטכנולוגיה, במיוחד בפריפריה. נשים חשופות יותר מגברים בליבה, אך בפריפריה הכפולה הגברים מובילים. ערבים נחשפים יותר ככל שהם גרים בפריפריה, וההפך אצל חרדים, שבכל אזור סובלים מחשיפה נמוכה. המחקר מצביע על כך שללא טיפול יזום - הפערים לא ייסגרו. שירות התעסוקה ממליץ על פיתוח תוכניות הכשרה ממוקדות, חיזוק תשתיות דיגיטליות בפריפריה, עידוד עבודה מרחוק והשקעה בהון האנושי ובמיומנויות דיגיטליות וקוגניטיביות. עוד מוצע להקים מוקדים אזוריים ייעודיים לנשים ולאוכלוסיות מיעוט. דדי פרלמוטר, בדוח על מצב הבינה המלאכותית בישראל, היטיב לנסח את האתגר: "אנחנו אולי רצים קדימה, אבל בלי לוודא שלכולם יש נעלי ריצה". מנכ"ל שירות התעסוקה אמרה כי "המחקר מצביע על הצורך הדחוף באסטרטגיה לאומית לתעסוקה בעידן הבינה המלאכותית". לדברי עינבל משש, "עלינו להשקיע בהכשרת עובדים למיומנויות דיגיטליות וקוגניטיביות, לצד יצירת רשת תמיכה לעובדים בסיכון תעסוקתי. הפערים בין מרכז לפריפריה עלולים להעמיק אם לא נפעל עכשיו. ישראל חייבת להיות מוכנה לאתגרי העתיד". המסר ברור: הבינה המלאכותית כבר כאן, אך בלא אסטרטגיה מותאמת, ישראל עלולה להיתקע עם מרכז דוהר ופריפריה כושלת - כלכלית, חברתית ותעסוקתית.