בית המשפט המחוזי בלוד זיכה (4.8.25) את דוד חי חסדאי, תושב גבעת רונן שבשומרון, מכל האישומים נגדו בפרשת התקיפה האלימה של חמש נשים ערביות-ישראליות שנקלעו בשוגג ליישוב באוגוסט 2024. השופטת אפרת פינק קבעה כי חרף חומרת האירוע – המדינה לא הצליחה לקשור את חסדאי למעשה, וזיהויו נעשה שלא כדין. האירוע התרחש ב־9 באוגוסט 2024, כשחמש נשים בדואיות – אם, בנותיה, אחייניתה ונכדתה – כולן אזרחיות ישראליות מהעיר רהט, טעו בדרכן לשכם ונכנסו בטעות לגבעת רונן. הן נתקלו בקבוצה של עשרות צעירים יהודים אשר תקפו אותן באבנים ובגז מדמיע, קראו לעברן קריאות גזעניות, איימו לרצוח אותן והציתו את רכבם – בזמן שהנשים היו עדיין בתוכו. הנשים הצליחו להימלט ברגע האחרון, חבולות ומבועתות. כתב האישום החמור ייחס לחסדאי שורת עבירות ממניע גזעני, ובהן ניסיון רצח בצוותא, חבלה מחמירה, הצתה, סחיטה באיומים והיזק בזדון. המדינה טענה כי חסדאי השתתף באופן פעיל במרדף אחר הנשים, יידוי אבנים לעברן, ריסוס גז מדמיע ואף זריקת אבן שפצעה את אחת מהן. אולם בפסק הדין קבעה השופטת פינק כי אין ראיות קבילות המוכיחות את חלקו של חסדאי, וכי זיהויו התבסס על הצגת תמונה בודדת למתלוננות – הליך פסול. בנוסף, העימות עמו לא תועד בשל תקלה טכנית, והוא אף לא הורשה להיוועץ בעורך דין קודם לו.

ביקורת מוסרית: שתיקה רועמת – והשלכותיה

כבר בפתיחת הכרעת הדין כתבה השופטת: "מדובר באירוע קשה, טראומטי ובלתי נתפס, שבמסגרתו יהודים פגעו בחמש ערביות וכמעט והביאו למותן – אך בשל היותן ערביות. ניתן לשער מה היו התחושות אילו המצב היה הפוך". עם זאת, הדגישה, הזיכוי לא נובע מחוסר אמון במתלוננות – אלא מקשיים ראייתיים חמורים, ובראשם הזיהוי הלקוי של הנאשם. פינק מתחה ביקורת קשה על שתיקת המעורבים ביישוב: "איש מהנוכחים לא פצה פה ולא ניסה למנוע את הזוועה בזמן אמת. הם לא העידו, לא מסרו שמות, ואף לא התריעו בפני הרשויות – אף שידעו שאדם חף מפשע עצור. השתיקה הזו מפרה ציוויים מוסריים בסיסיים כמו 'לא תעמוד על דם רעך'. האם לא הגיעה העת לשים לה סוף?" מחדלים סדרתיים – והחלטה שנויה במחלוקת הכרעת הדין חושפת שורה של כשלים חמורים שנפלו בחקירה:

• לא נערך מסדר זיהוי לנאשם, אף שהדבר הובטח לבית המשפט;

• למתלוננות הוצגה תמונה בודדת בלבד של חסדאי, בליווי שאלות מכוונות;

• העימות בין חסדאי לבין אחת המתלוננות לא תועד באופן מלא;

• בוצעו שיחות טלפוניות קבוצתיות בין החוקרים למתלוננות בנוגע לזיהוי;

• למתלוננות הוצגו גרסאות שונות של החשודים בזמנים שונים – ללא אחידות;

• לא נערכו בדיקות או מדידות בשטח, ואף לא תיעוד ברור של זירת האירוע.

למרות שחלק מהנשים זיהו את חסדאי לאחר הצגת תמונתו, השופטת קבעה כי הליכי הזיהוי לקויים ואינם עומדים באמות המידה של המשפט הפלילי. לדבריה, "אין כל ודאות סבירה כי הנאשם השתתף במעשים המתוארים, ואין זה ראוי לקבוע אשמה פלילית על בסיס ראיות כה רעועות".