דוח חטיבת הרפואה במשרד הבריאות, המבוסס על תיקים רפואיים ועדויות של 12 חטופים ששוחררו במבצע "כנפי דרור", מצייר (12.8.25) תמונה קיצונית של התעללות שיטתית, הזנחה רפואית ומציאות שנועדה - כך על-פי הדוח - "לגרום נזק פסיכולוגי, לפגוע במורל ולהקל על השליטה".
החטופים הוחזקו בחללים של כשני מטרים רבועים, לעיתים שישה אנשים בחדר נמוך מגובהו של אדם. רבים מהם לא יצאו לאור יום במשך חודשים, ניזונו מפיתה או אורז מזוהמים - לעיתים עם תולעים - ומים מלוחים או מי ביוב לא מסוננים. מקלחת, אם התקיימה, הייתה אחת למספר חודשים, בבור צואה שנחפר בחלל המגורים, עם מגבת משותפת לכל הקבוצה.
"איבוד הכרה, כוויות, בידוד של שנה שלמה"
לצד הרעבה מכוונת ותת־תזונה חריפה, נרשמו פגיעות גופניות קשות: רסיסים בחזה ובראש, שברים שלא טופלו, כוויות, נזקים עצביים בלתי הפיכים, זיהומים חוזרים, התייבשות עד איבוד הכרה, מחלות עור קשות, אובדן מסת שריר וירידה בצפיפות העצם. בדיקות שנערכו לאחר השחרור חשפו חוסרים חריפים בוויטמינים חיוניים, ובהם ממצאים של צפדינה - מחלת רעב היסטורית.
הדוח מתאר בידוד חברתי קיצוני - עד שנה שלמה בחדר לבד - לצד איום יומיומי בנשק, לעיתים תוך הפעלת מנגנוני רימונים מול פניהם של החטופים. נשים וגברים דיווחו על הטרדות מיניות והשפלות מתמשכות. החטופים, כך לפי הדוח, נכפתו לעיתים ל־24 שעות רצופות, איבדו תחושה בגפיים, ונאלצו לבצע את צרכיהם בפרהסיה.
ההשלכות הנפשיות עמוקות: תסמיני פוסט־טראומה, חרדה מתמדת, פלאשבקים, הפרעות שינה קשות, אשמת ניצול והיעדר יכולת לעבד את האובדן. משרד הבריאות מזהיר כי כל עוד חטופים מוחזקים בעזה - שיקומם של השבים מוגבל והם נותרים שבויים של הטראומה.