דוח שנתי של הממונה על השכר במשרד האוצר חושף עלייה ניכרת בשכר המורים במערכת החינוך הממשלתית בשנתיים האחרונות - לצד המשך פערים משמעותיים בין מורים מתחילים לוותיקים. מאז חתימת הסכם השכר בשנת 2022 עלה השכר הממוצע למשרה מלאה בכ-16% והשכר החציוני בכ-18%, והוא עומד כיום על 16,622 שקל ו-15,135 שקל בהתאמה. אחד מיעדי ההסכם היה צמצום פערי השכר בין המורים הצעירים לוותיקים. ואכן, שכר המורים המתחילים עלה בשנתיים האחרונות בכ-28%, והיחס לשכר הוותיקים עלה מ-41% בשנת 2020 ל-45% בשנת 2023. עם זאת, מדובר עדיין בפער גדול לעומת ממוצע מדינות ה-OECD, שבו היחס הוא 61%. בנוסף, רוב המורים החדשים נקלטים תחילה בהיקף משרה חלקי - 65% בממוצע בשנה הראשונה ו-77% בשנה השנייה - ורק בהמשך מגיעים למשרה מלאה. הנתונים המגדריים משרטטים תמונה קבועה: 87% מעובדי ההוראה הן נשים ו-13% גברים. שכר עובדת הוראה עומד על כ-96% משכר עובד הוראה, והשכר למשרה על כ-94%. הסבר מרכזי לפערים הוא ייצוג יתר של גברים בתפקידים ניהוליים - כ-30% מהמנהלים הם גברים, פי שניים משיעורם הכולל בקרב עובדי ההוראה. הדוח מצביע גם על שינויי מבנה רחבים במערכת: בעשור האחרון גדל מספר משרות ההוראה בכ-31%, כמעט כפול מקצב גידול מספר התלמידים (14.8%). היחס בין תלמידים למורים ירד בתשפ"ד ל-11 תלמידים בלבד לכל משרת הוראה, נתון שממקם את ישראל במקום השני במדינות ה-OECD בשיעור עובדי ההוראה מכלל כוח העבודה. במשרד האוצר מציינים כי נתון זה מעלה שאלות נוכח הדיווחים על מחסור במורים, ומחייב פתרונות ממוקדים להתמודדות עם אתגרי כוח האדם במערכת לצד צעדי התייעלות. עוד עולה מהנתונים כי תלמידי ישראל לומדים יותר שעות וימים לעומת מרבית מדינות ה-OECD, אך פער ימי החופשה בין תלמידים להורים נותר גבוה. בבתי הספר היסודיים בישראל יש 209 ימי לימוד סטטוטוריים בשנה לעומת 186 בממוצע OECD, ו-918 שעות לעומת 805; בחטיבות הביניים בישראל לומדים 201 ימים לעומת 184, ו-976 שעות לעומת 916 ב-OECD. ישראל היא גם המדינה היחידה ב-OECD שבה לומדים שישה ימים בשבוע. בנוסף, נרשמה עלייה משמעותית בהיקף שעות מילוי המקום: בין תשע"ט לתשפ"ד גדלה הכמות בכ-29%, והתגמול עבורן זינק בכ-65%.