מיארה קושרת את הדחתה לרפורמה המשפטית, לגיוס החרדים, ולמה שהיא מתארת כפוליטיזציה של השירות הציבורי, התערבות פוליטית בחקירות ובאכיפת חוק, ניסיונות להגבלת התקשורת החופשית וחופש הביטוי, ודרישות חוזרות ונשנות להפעיל כלי אכיפה נוקשים יותר כלפי מוחים נגד צעדי הממשלה. עוד היא מזכירה את הדחתו של ראש השב"כ, רונן בר, ואת האיומים להדיח את המפכ"ל, דני לוי. "מטבע הדברים, במצב דברים מורכב זה, גדלה כמות המקרים של אי-הסכמה בין הממשלה וחבריה לבין גורמי המקצוע במדינה בכלל, ו'שומרי הסף' בפרט. בשל מהות תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה – שומר הסף המרכזי הפועל באופן ישיר ורוחבי מול הממשלה; המנחה המקצועי של היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה; מי שעומד בראש התביעה הכללית; ומי שמגן, מבחינה משפטית, על גורמי המקצוע בשירות הציבורי במקרים המתאימים – ניצב היועץ המשפטי לממשלה במוקד אי-ההסכמות. כך תמיד, ובוודאי בתקופה מורכבת זו, בהיותו ראש המערכת. ועדיין – כאמור – גם בתקופה זו מקרי אי-ההסכמה הם חריגים בעבודה השוטפת שנעשית, גם בימים אלה ממש". על ההחלטה בנוגע לשינוי הליך ההדחה אומרת הפרקליטות, כי היא התקבלה ללא עבודת מטה, ללא תשתית עובדתית תומכת, ללא הנמקה ראויה, תוך שקילת שיקולים זרים, ומבלי שהממשלה התייחסה לכל השיקולים הרלוונטיים. לאחר שהממשלה הבינה שלא תצליח להעביר את ההדחה בוועדת גרוניס, "היא בחרה להסיר את המכשלה, ולבצע הליך שכולו פוליטי, נטול כל מגבלה חיצונית אובייקטיבית, שתוצאתו ידועה מראש". מיארה מזהירה, כי הכללים החדשים "מאפשרים לממשלה הנוכחית, ולכל ממשלה שתקום בעתיד, שליטה פוליטית מלאה ולמעשה מוחלטת בהליך סיום הכהונה ובתוצאתו. מעתה ואילך, תוכל הממשלה להדיח כל יועץ משפטי לממשלה – התובע הכללי במדינה – בכל מועד שתמצא לנכון, בלי מנגנוני בקרה מקצועיים ואובייקטיביים ועל יסוד תשתית עובדתית חסרה ואף חלילה משיקולים שאינם השיקולים הרלוונטיים". היא גם מתריעה מפני אפקט מצנן, המהווה "פגיעה אנושה בעצמאותו של מוסד היעוץ המשפטי לממשלה".

לטענת הפרקליטות, "כלל פגמים אלו, מלמדים כי הממשלה בחרה להפנות עורף – באופן מופגן ומודע – ליסודיים ולבסיסיים ביותר שבכללי המשפט המינהלי הישראלי ולפסיקת בית המשפט לאורך השנים, עד כדי כך שהחלטת הממשלה נעדרת כל תוקף משפטי. משאלו הם פני הדברים – דינה של החלטת הממשלה [על שינוי ההליך] (כמו גם של כל ההחלטות הנסמכות עליה [ההדחה עצמה]) הוא בטלות". עוד מתייחסת הפרקליטות לתפקידה של מיארה כראש התביעה התביעה הכללית: "האינטרס בהכפפת התובע הכללי לאינטרסים הפוליטיים של הממשלה ולאינטרסים האישיים של חבריה הוא רחב ומשתרע על מגוון היבטים, שכן פוליטיזציה של מערכות אכיפת החוק מקנה לממשלה כוח רב לקידום מהלכים שונים, למשל, בכל הקשור למחאות המופנות נגדה. "ואכן, רבות מההתקפות נגד מערכת אכיפת החוק, בכלל, והיועצת המשפטית לממשלה, בפרט, קשורות, כאמור, בהפעלת סמכויות בתחום אכיפת החוק כלפי מוחים נגד צעדי הממשלה. כמו-כן, לממשלת ישראל הנוכחית אינטרס מובהק בקביעת זהותו של התובע הכללי, לאור ההליך הפלילי המתנהל נגד ראש הממשלה בעבירות שחיתות שלטונית וחקירות פליליות או בדיקות בעניינם של חברים נוספים בה. אינטרס זה משמעותי במיוחד בעיתוי הנוכחי, בעיצומה של חקירתו הנגדית של ראש הממשלה במשפטו".