היום לפני 48 שנה, הציג שר החקלאות אריאל שרון תוכנית כוללת להתיישבות יהודית ביהודה ושומרון. התוכנית, שכונתה לימים "תבנית שרון", כללה הקמת מרכזים עירוניים - בגבעון, מעלה אדומים ואפרת - וסביבם רשת צפופה של יישובים כפריים. המטרה: למנוע רצף טריטוריאלי ערבי וליצור חגורת התיישבות שתגן על ירושלים ועל מישור החוף. שרון קבע יעד דמוגרפי חסר תקדים: שני מיליון יהודים עד שנת 2000. התוכנית שילבה היבטים ביטחוניים - קביעת בקעת הירדן כגבול מזרחי מבוצר - לצד חזון אידיאולוגי של חיזוק האחיזה הישראלית ביהודה ושומרון. התוכנית עוררה סערה גם בתוך הממשלה וגם בקרב מוסדות ההתיישבות, מאחר ששרון בחר להציג אותה תחילה רק לראש הממשלה מנחם בגין ולשרים אחדים, תוך הדרת נציגי הסוכנות היהודית. בגוש אמונים ראו בתוכנית מימוש חזונם, אך התריעו על סחבת בביצוע. במבחן ההיסטוריה, "תבנית שרון" נחשבת לציון דרך משמעותי: היא סימנה את המעבר מהתיישבות נקודתית למדיניות ממלכתית כוללת, והניחה יסודות לגל ההתיישבות שבא בעקבות המהפך הפוליטי של 1977.