ח"כ יולי אדלשטיין (הליכוד) התריע מפני נוסח החוק כפי שהונח בפני הוועדה: "לפי הנוסח הנוכחי, שר הביטחון לא יכול לתת פטור אפילו לאדם אחד. הסעיף קובע שהדבר אפשרי רק בהתחשב בצרכי הביטחון ובהיקף הכוחות הסדירים. בדיון חסוי שנערך כאן שמענו מגורמים מקצועיים על מצב הכוחות, ובמצב זה שר ביטחון סביר לא יכול לפטור אפילו אדם אחד. אם המטרה היא חוק גיוס אמיתי – כבר הגענו בעבר לנוסח של פשרה עמוקה. אם נתחיל שוב מהתחלה, לא נגיע לתוצאה שתגייס חרדים".

בדיון התברר כי מדובר בהצעת חוק הדומה לזו שהגיש בעבר ח"כ בני גנץ מתקופת ממשלת בנט-לפיד. היועצת המשפטית של ועדת החוץ והביטחון: "היה נוסח של יושב הראש הקודם, ועכשיו זכותו של יושב הראש החדש להניח על שולחן הוועדה את הנוסח שהוא רוצה. אנחנו לא מתחילים מחדש, אלא ממשיכים את רצף הדיונים". היועצת לא השיבה לשאלת ח"כ פרקש-הכהן באשר למספר הדיונים שעוד יידרשו.

גנץ (כחול לבן) הודה כי ממשלת השינוי של בנט ולפיד לא רצתה לקדם את חוק הגיוס שהציע, אך הדגיש כי המציאות הנוכחית מחייבת עידכון: "כבר עשר שנים אני מדבר על הצורך לעדכן את מתווה השירות. מה שעשינו בשבעים השנים הראשונות לא יתאים לשבעים השנים הבאות. השירות זה לא אילוץ – זו זכות שצריך לממש. לצערי, החוק שהצעתי אז כבר לא רלוונטי. קרה לנו ה־7 באוקטובר, והצרכים רק החמירו. לאחיי החרדים אני אומר – כואב לי. הייתה צריכה להיות התייצבות של מנהיגים ורבנים לצד המדינה. אם בעוד חמישים שנה נהיה עם 60% חרדים – כולם חייבים להיות חלק ממשימת השירות". ח"כ אפרת רייטן (העבודה) תקפה את החזרה לנוסח מוקדם יותר: "אני מקבלת את הנוסח שעבר בממשלה שלנו, אבל במקביל אני מחזיקה את הנוסח שעבדתם עליו במשך שנה וחצי. ההבדל בין השניים הוא הבדל של שמים וארץ. לא ייתכן שאנחנו חוזרים לנוסח הישן – הוא עקר ולא לוקח בחשבון את כל מה שעלה בדיונים". במהלך הדיון נשמע קול אישי וחריג: לוחם הלום קרב מחטיבת גולני, שנפצע נפשית במבצע חרבות ברזל, נשא דברים מצמררים. "אני ילד בן 21, והחלום הכי טוב שלי זה לקבל כדור בין העיניים", אמר בדמעות. "אני גופה מהלכת, אני אדם שלא חי. איבדתי 23 חברים, לפני שלושה ימים התאבד לנו חייל. לפני כמה חודשים הזרקתי לעצמי 3 גרם פנטנין לווריד כי לא יכולתי לסבול יותר. אני לא רוצה לחיות, אני לא יכול לחיות. ואם אנחנו לא נתעורר, אחרי המלחמה הארורה הזאת יהיה פה גל של מתאבדים. אנחנו נראה גופות ברחובות. טפלו בי – למה אני אמור לזעוק את זה?".