לדבריה, "מענה רגשי לא יוכל להיות יעיל ללא מתווה סדור. אני קוראת למשרדים הרלוונטיים לגבש תוכנית מיידית שתספק מעטפת של כלל המענים הנדרשים, ואפעל על-מנת להבטיח זאת".

עמותת חמניות התריעה בפני הוועדה כי בישראל חיים כיום כ־30 אלף יתומים עד גיל 18, מהם למעלה מ־900 נוספו מאז טבח 7 באוקטובר. "יתמות בגיל הילדות היא חוויה מטלטלת", ציינו נציגי העמותה, "ילדים אלו נמצאים בסיכון גבוה פי 13 לנשירה ממערכת החינוך, פי 8 להתמכרויות ופי 4 להפרעות אכילה". העמותה הדגישה כי אין בישראל מאגר נתונים מוסדר בנושא יתמות, וכי המענים כיום חלקיים ומפוצלים . בסקר של עמותת אדווה בקרב משפחות ילדים פצועים עלה כי 84% מהן דיווחו על קושי רגשי, 60% על פגיעה בתפקוד הלימודי ו־34% על אי־ביקור סדיר במסגרות.

נציגת משרד החינוך הציגה מחקר שנערך בידי הפרופסור יוסי הראל־פיש והפרופסור סופי וולש (אוניברסיטת בר-אילן), בשיתוף משרד הבריאות והמשרד לביטחון לאומי. הממצאים חשפו עלייה מתמשכת בשיעור התלמידים המדווחים על שני סימפטומים נפשיים או גופניים לפחות, בתדירות יומיומית או כמעט יומיומית: 46.1% ב־2023, 52.9% ב־2024 ו־57.7% במחצית הראשונה של 2025 . בהשוואה בין פברואר 2024 למאי–יוני 2025 נמצא כי שיעור התלמידים שנחשפו לאירועי מלחמה וגם פחדו – עלה כמעט בכל סוגי האירועים. כך למשל, 81.3% דיווחו על אזעקות ויירוטים ליד ביתם (לעומת 66% ב־2024), ו־45.3% דיווחו על אירוע טרור או נפילת טיל באזור מגוריהם (לעומת 27% בשנה הקודמת). עם זאת, בני נוער שדיווחו על תמיכת הורים, תחושת שייכות ואהבת בית הספר והקהילה, ומעורבות חברתית – הציגו שיעור נמוך יותר של מצוקות נפשיות והתנהגויות סיכון.

פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית התריע בפני הוועדה כי זמני ההמתנה לשירותי בריאות הנפש במערכת הציבורית עומדים על שנה עד שנה וחצי לאבחון, וכ־37–55 ימים למפגש ראשון . דוחות מבקר המדינה האחרונים חיזקו ממצאים אלה, וציינו כי התקינה לשירות הפסיכולוגיה החינוכית לא עודכנה כבר 35 שנה, וכיום מאוישים רק כ־70% מהתקנים הקיימים.

הילי סנדרוביץ, תלמידת כיתה ח', סיפרה: "אני בת לאיש מילואים ואשת קבע, כבר שנתיים איש ממערכת החינוך לא פנה אליי ודרש בשלומי. אני עסוקה בשמירה על אחיי ובדאגה להוריי, ובית הספר לא נתן לי שום מענה או עזרה לימודית. מצפים שאנחנו נפנה למערכת החינוך". תהל אזולאי, תלמידת כיתה ז', תיארה מצוקה דומה: "אני בת לאיש קבע ונדרשת לסייע בבית יותר מהרגיל. אבא שלי לא נמצא בבית כי הוא בצבא, ולא קיבלתי שום שעות פרטניות או הארכת זמן במבחנים, אפילו לא עזרה רגשית. אני מרגישה שלא רואים אותי". כך נחשף בדיון כי הפער בין צרכי הנוער בישראל לבין יכולות המערכת הולך ומתרחב. חברי הכנסת דרשו ממשרד החינוך, משרד הבריאות והמשרד לביטחון לאומי לגבש תוכנית חירום כוללת שתכלול הגדלת תקנים, עידכון מפתח התקינה, קיצור זמני ההמתנה והנגשת מענים מותאמים ליתומים, למפונים, לילדי מילואים ולשאר האוכלוסיות הפגיעות.