ממשלת צרפת, בראשותו של פרנסואה ביירו, צפויה ליפול היום (8.9.25) בהצבעת אמון באסיפה הלאומית. ביירו הוא ראש הממשלה הרביעי במדינה השנייה בחשיבותה באיחוד האירופי מזה 20 חודשים, והוא כיהן תשעה חודשים. נפילת הממשלה ממחישה את בידודו של הנשיא עמנואל מקרון, הזוכה לתמיכת 15% בלבד מהציבור - ירידה של שש נקודות לעומת חודש יוני; ביירו זוכה לאמון של 14% בלבד. ביירו יזם את הצבעת האמון בשל ההתנגדות הציבורית הרחבה לתקציב המהודק שהגיש, הכולל קיצוץ של 44 מיליארד אירו. ביירו מבקש להתמודד עם הגרעון והחוב הגדלים, בין היתר באמצעות הקפאת ההטבות הסוציאליות - צעד שעורר זעם במדינה בה הן נדיבות במיוחד (ומעבר ליכולתה הפיננסית). הגרעון התקציבי הגיע אשתקד ל-168.6 מיליארד אירו - 5.8% מהתוצר. זהו השיעור הגבוה ביותר מאז מלחמת העולם השנייה, וכמעט כפליים מהתקרה המותרת בגוש האירו (3%). אשתקד הופנו 57% מהתוצר לבריאות, חינוך, קצבאות למשפחות, תרבות, הגנה - לצד פנסיות ודמי אבטלה נדיבים. המשמעות היא, שרוב התוצר מושקע בשירותים אינם יוצרים צמיחה. המצב חמור עוד יותר לנוכח העובדה, שעל צרפת - כמו יתר מדינות נאט"ו - להעלות בתוך עשור את ההוצאה לביטחון ל-5% תוצר. בנוסף לכך, מקרון קיצץ את המיסים למגזר העסקי במטרה להאיץ את הפעילות, וכיום ההכנסות ממיסים הן 51% מהתוצר לעומת 54% כאשר נכנס לתפקידו ב-2017. החוב הלאומי עומד על 3.35 טריליון דולר - 116% תוצר השנה. לשם השוואה: את 2022 סיימה ישראל בעודף תקציבי, ואילו החוב גם כיום הוא פחות מ-70% תוצר. לימין הקיצוני והשמאל הקיצוני יש 330 מתוך 557 המושבים באסיפה הלאומית, ושני הגושים הודיעו שיצביעו נגד הממשלה. הדבר יחייב את מקרון למנות ראש ממשלה חדש, שעליו יהיה להתמודד עם אותן בעיות ועם אותו העדר של רוב פרלמנטרי. לאף אחד מן הגושים אין רוב, ומאז הבחירות ביוני 2024 (אותן יזם מקרון בתקווה שהתבדתה להגביר את כוחו של גוש המרכז) פועלות ממשלות מיעוט, ומקרון משתמש בצווים נשיאותיים כדי לעקוף את האסיפה הלאומית.