מחקר שפורסם (8.9.25) בכתב העת JAMA Neurology מעלה ממצאים מדאיגים: חולי אלצהיימר שגרו באזורים עם ריכוז גבוה של זיהום אוויר חוו האצה בהתקדמות המחלה. בבדיקות לאחר המוות נמצא כי מוחם הכיל יותר רובדי עמילואיד ו"סבכי טאו" - שני סימנים מובהקים למחלה - בהשוואה לחולים שנחשפו לרמות נמוכות יותר של זיהום. הד"ר אדוארד לי, מנהל־שותף במכון להזדקנות של אוניברסיטת פנסילבניה, הסביר: "המחקר מוכיח שזיהום אוויר אינו רק מעלה את הסיכון לדמנציה - הוא ממש מחמיר את אלצהיימר עצמו". לדבריו, בעת שחוקרים מחפשים תרופות חדשות, חיוני להבין גם את תרומת הסביבה להתקדמות המחלה. מהו זיהום חלקיקים זעירים? זיהום אוויר נגרם בין היתר מעשן שריפות, פליטת כלי רכב, אבק ממפעלי בנייה ושריפת דלקים. החלקיקים הקטנים ביותר, הידועים כ־PM2.5, דקים עד כדי מחצית מרוחב שערה של עכביש, וכאשר הם נשאפים לריאות הם יכולים לחדור לזרם הדם. מחקרים קודמים כבר קישרו את החלקיקים הללו לאובדן זיכרון, ירידה בתפקודים מנטליים והופעת דמנציה. במחקר נותחו למעלה מ־600 מוחי נפטרים שנשמרו בבנק המוחות של אוניברסיטת פנסילבניה. החוקרים הצליבו את מקום מגוריהם עם נתוני לווין ומדידות איכות אוויר. נמצא כי כל עלייה של מיקרוגרם אחד למ"ק של חלקיקי PM2.5 הגבירה ב־19% את הסיכון להצטברות חמורה יותר של עמילואיד וטאו. בדיקות הרשומות הרפואיות חשפו עוד כי חשיפה לרמות גבוהות של זיהום נקשרה לאובדן זיכרון מואץ, ירידה ביכולת שיפוט, קשיים בשפה ובהתמודדות עם פעולות יומיומיות. החוקרים מודים כי לא יכלו למדוד את כלל מקורות החשיפה האישיים, כמו עישון פסיבי או עבודה עם חומרים מסוכנים. עם זאת, הד"ר לי מדגיש כי גם בארצות הברית - שם רמות הזיהום נמוכות מאשר בעבר - די בשנה אחת של חיים באזור מזוהם כדי להשפיע על מהלך המחלה. המסקנה הברורה, לדבריו, היא שיש לחזק את המאמצים להפחתת זיהום אוויר, הן מטעמי בריאות הציבור הכללית והן לשם הגנה על אוכלוסיות בסיכון, ובפרט חולי אלצהיימר.