בית המשפט העליון של ארה"ב ידון בהליך מזורז בשאלת חוקיותם של רוב המכסים הגורפים שמטיל הנשיא דונלד טראמפ. השופטים קיבלו (9.9.25) את בקשת הממשל לשמוע במהירות את ערעורו על פסק דינו של בית המשפט הפדרלי לערעורים, הורו לצדדים להגיש טיעונים בכתב עד 19 בחודש וקבעו שהטיעונים בעל-פה יישמעו בשבוע הראשון של חודש נובמבר. בית המשפט העליון האמריקני דן רק בנושאים חוקתיים והגישה אליו היא ברשות ולא בזכות. הערכאות הדיוניות הן בתי המשפט הפדרליים המצויים בערים הגדולות ו-13 בתי המשפט הפדרליים לערעורים. רק לאחר מיצוי ההליכים בהן, ניתן לבקש לעתור לבית המשפט העליון - השומע בשנה 80-70 תיקים בלבד. אם בית המשפט מסכים לדון בתיק, ההמתנה הרגילה היא בת מספר חודשים לפחות. שנת המשפט בבית המשפט העליון מתחילה בספטמבר ומסתיימת ביוני, ופסקי הדין מתפרסמים לרוב במרוכז בחודשים יוני ויולי. זירוז הדיון הפעם מלמד, כי גם פסק הדין יינתן בהקדם ולא יהיה צורך בהמתנה של חודשים ארוכים. מדובר בתיק החשוב ביותר של ממשל טראמפ השני שהגיע עד כה להכרעה בבית המשפט העליון, וההכרעה בו תקבע במידה רבה את גורל האג'נדה הכלכלית והמדינית של טראמפ ואת כיוונם של הכלכלה האמריקנית והעולמית בשנים הקרובות. בית המשפט העליון כבר דן בשורה של בקשות לצווי ביניים נגד מהלכים אחרים של טראמפ, בעיקר הקפאות תקציבים ופיטורי בכירים בממשל. ברוב המקרים דחה הרוב השמרני את הבקשות ואפשר לטראמפ לבצע את המהלכים בעוד ההליכים נשמעים בערכאות הדיוניות - מה שלמעשה הופך אותם לעובדה מוגמרת. העותרים טענו, כי הסמכות להטיל את המכסים מצויה בידי הקונגרס ולא בידי הנשיא. הם מסתמכים על הלכה שקבע בית המשפט העליון בשנת 2022, ולפיה הנשיא זקוק להסמכה מפורשת של הקונגרס לנקיטת צעדים כלכליים ופוליטיים בעלי השלכות נרחבות. בית המשפט הפדרלי לסחר בינלאומי בניו-יורק קיבל פה אחד עמדה זו, ובית המשפט לערעורים דחה את הערעור ברוב של שבעה שופטים מול ארבעה. עם זאת, שתי הערכאות אפשרו לממשל להמשיך בגביית המכסים עד להכרעה הסופית. טראמפ הטיל את רוב המכסים על בסיס חוק משנת 1977, המעניק לנשיא סמכות לעשות זאת במצבי חירום. הוא טוען שקיים מצב שכזה בתחומי ההגירה והסמים, וכי המכסים הם אמצעי להכריח מדינות אחרות להיאבק בבעיות אלו. עוד טוען טראמפ, בניגוד לדעה המקובלת בקרב כלכלנים, כי הגרעון המסחרי של ארה"ב עם מדינות אחרות מהווה סכנה משמעותית לכלכלתה. עם זאת, בפועל משתמש טראמפ במכסים גם למטרות אחרות - החל מתוספת הכנסות כדי לממן את הטבות המס שהעניק ממשלו (בעיקר לעשירים ולחברות) וכלה כאמצעי לחץ מדיני (כגון מכס של 50% על ברזיל בשל העמדתו לדין של הנשיא לשעבר חאיר בולסונרו). שיעור המכסים הכולל שגובה כיום ארה"ב הוא 19% (לעומת 3%-2% לפני כן) - הגבוה ביותר מאז שנות ה-1930. הדעה הרווחת היא, שהמכסים הגבוהים אז היו אחת הסיבות להתמשכותו של המשבר הכלכלי הגדול. הרוב המכריע של הכלכלנים סבורים, כי המכסים יפגעו בראש ובראשונה בצרכן האמריקני, שכן היבואנים יגלגלו אותם למחיר הסופי; מחקר של אוניברסיטת ייל העלה, כי הם יעלו לכל משק בית 2,400 דולר בשנה. הם גם משבשים קשות את הסחר העולמי וגורמים למדינות רבות לשנות את מדיניות סחר החוץ שלהן ולהגיע להסכמים שאינם כוללים את ארה"ב. טראמפ מציג אותם כדרך להחזרת משרות יצרניות לארה"ב, אם כי הנתונים מלמדים שרוב המשרות אבדו לא בשל העתקת ייצור, אלא בשל התקדמות הטכנולוגיה. גם אם בית המשפט העליון יפסוק נגד טראמפ, הוא יוכל להטיל מכסים על בסיס חוקים רגילים - אך הדבר יצריך זמן והשלמת שורה של הליכים ובדיקות. אם יהיה צורך בהסכמת הקונגרס, עלול טראמפ לגלות שלא יקבל אותה - שכן כבר כיום הרוב הרפובליקני בבית הנבחרים הוא צר (219 מול 212), הרוב בסנאט (53 מול 47) אינו מובטח בשל התנגדותם של כמה סנאטורים רפובליקנים לטראמפ, ובבחירות בנובמבר 2026 עשויים הדמוקרטים לזכות ברוב לפחות בבית הנבחרים.