הרשות הפלשתינית הוקמה ב-1994 בעקבות הסכמי אוסלו במטרה לשמש בסיס להסדר שלום ולשלטון עצמי פלשתיני מוגבל. אלא שמאז, טוען אל”מ (מיל’) פרופ’ גבי סיבוני במאמר מקיף, הפכה הרשות מגוף שאמור לייצב את המצב הביטחוני לגורם עוין שמעמיק את הסכסוך ומאיים על ביטחון ישראל. בסקירה ההיסטורית מציין סיבוני כי הרשות קיבלה לידיה שטחים, אמצעי שלטון ואף מערכות ביטחוניות, אך במקום להילחם בטרור - כפי שהתחייבה - היא מימנה אותו. תשלומי משכורות לאסירים ביטחוניים וקצבאות למשפחות “שהידים” הפכו לכלי מוסדי המעודד פיגועים. מערכת החינוך הפלשתינית והתקשורת הרשמיות ממשיכות להלל מחבלים ולחנך לדורות של עוינות לישראל.

שחיתות מוסדית והסתה ממוסדת

סיבוני מצביע על שחיתות עמוקה המלווה את הרשות מראשית דרכה - ניהול כושל של כספי תרומות בינלאומיות, העשרת מקורבים ומינוי בעלי תפקידים משיקולים פוליטיים. לטענתו, מנהיגי הרשות, בהם יאסר ערפאת ומחמוד עבאס, צברו הון עתק, בעוד כספי הסיוע לא שימשו לפיתוח כלכלה או תשתיות. לצד זאת, הרשות פועלת נגד ישראל בזירה הבינלאומית - מהצטרפות ל-ICC ועד קידום הכרה חד-צדדית במדינה פלשתינית. היא גם מנצלת סיוע חיצוני כדי לקדם השתלטות בלתי חוקית על שטחי C, בסיוע מדינות אירופיות וארגונים בינלאומיים.

ביטחון - שיתוף פעולה בעייתי

על אף קיומו של תיאום ביטחוני עם ישראל, מזהיר סיבוני כי מנגנוני הביטחון הפלשתינים - שחומשו ואומנו בסיוע אמריקני - עלולים להפנות נשקם נגד ישראל. כבר כיום ניכרת מעורבות של אנשי ביטחון מהרשות בפיגועים, גם אם כיחידים. שילוב בין הסתה מתמשכת לבין נגישות לנשק מעלה סיכון להתפרצות רחבת היקף. במאזן הכולל, טוען סיבוני, יש אומנם יתרונות מסוימים בקיומה של הרשות - כגון הימנעות מניהול ישיר של חיי היומיום של הפלשתינים ותיאום חלקי מול חמאס - אולם המשקל המצטבר של השחיתות, ההסתה, התמיכה בטרור והפגיעה בישראל בזירה הבינלאומית הופכים אותה לנטל חמור.

חלופות לעתיד

סיבוני מציע לבחון חלופות: הקמת “אמירויות” מקומיות על בסיס מבנה החברה הערבית או מתן אוטונומיה אזרחית רחבה, תוך שמירה על אחריות ביטחונית ישראלית מלאה ביהודה ושומרון. לדבריו, יש להעלות את הנושא לסדר היום הלאומי ולבחון חלופות אלו ביתר שאת, במיוחד על-רקע גילו המתקדם של יו”ר הרשות מחמוד עבאס והאפשרות לחילופי שלטון אלימים או התחזקות נוספת של חמאס.