חוקרים מציגים מנגנון ביולוגי ברור שמסביר מדוע מבוגרים נפגעים קשות יותר משפעת: עודף של החלבון ApoD ברקמת הריאה מזין תהליך פירוק של מיטוכונדריות, מחליש את אותות האינטרפרון המולדים ומאפשר לנגיף השפעת להתרבות ולגרום לנזק נרחב לרקמה. בבדיקות בעכברים מזדקנים ובדגימות רקמת ריאה מאדם נמצא כי ייצור ApoD מתגבר עם השנים. רמה גבוהה של החלבון דוחפת את התא ל"מיטופאגיה", כלומר פירוק ממוקד של המיטוכונדריות. המהלך הזה מכבה בפועל את מערכת ההתראה הראשונה של הגוף לנגיפים - אינטרפרון מסוג 1 - וכך נעצרת תגובת הבלימה המהירה, בזמן שהנגיף ממשיך לשכפל את עצמו ולפגוע בריאות. למה זה חשוב הדגמה סיבתית של הקשר בין עודף ApoD לבין נזק ריאתי וחולשת תגובה מולדת מציבה את החלבון במעמד של מניע ולא רק סמן הזדקנות. מכאן נגזרת תקווה טיפולית: אם ניתן יהיה לעכב את ApoD באופן ממוקד ובטוח, ייתכן שאפשר יהיה להפחית מהלך מחלה קשה בקשישים ולצמצם אשפוזים ותמותה בעונות השפעת. הקבוצה, בשיתוף אוניברסיטאות בבריטניה ובסין, שילבה מודל עכברים מזדקנים עם חתכי רקמה אנושיים. כך נבנה רצף ראיות: עליית ApoD עם הגיל, זינוק במיטופאגיה, ירידה באיתות אינטרפרון, התרבות נגיפית מוגברת ולבסוף נזק דלקתי לרקמה. החיבור בין מודל חייתי לביופסיות אנושיות חיזק את הטענה שהחלבון עצמו הוא המניע של השרשרת. מה המשמעות המעשית כעת עד שתפותח תרופה ייעודית, קו ההגנה נותר זהה: חיסון עונתי מותאם לגיל, התחלת טיפול נוגד־נגיפים בהקדם לאחר הופעת תסמינים וניהול מחלות רקע. ההבנה החדשה אינה מחליפה את הכלים הקיימים אלא מציעה שכבה עתידית נוספת - טיפול שמחזיר את איתות האינטרפרון למסלול ומקטין את הנזק הריאתי. לדברי אחד החוקרים, "יש כעת הזדמנות ממשית להקל על חומרת המחלה בקשישים באמצעות עיכוב ממוקד של ApoD".