שתי ועדות כנסת דנו (15.9.25) בדחיפות במניעה ובטיפול באובדנות ובסטטוס הטיפול בהלומי קרב, על-רקע עלייה חדה במצוקה נפשית ובמקרי התאבדות. בדיונים הועלו דרישות מיידיות: לפרסם וליישם את מסקנות ועדת אלמוז, להרחיב את פריסת הקב"נים ביחידות ובין סבבי מילואים, ולהקים כתובת לאומית אחת לטיפול מתואם. יו"ר הוועדה ח"כ מיכל וולדיגר פתחה בתקיפות: "מאז פרוץ המלחמה אנחנו רואים עלייה חדה במספר הפניות לעזרה, בתחושת המצוקה ובמספר מקרי האובדנות, הן בחברה האזרחית והן בקרב המשרתים בצה"ל". לדבריה, "כבר בדיונים קודמים התרענו על פערים בתחומים של איתור, מניעה וטיפול אבל הדברים לא קודמו ושופרו באופן מספק". וולדיגר קראה לצה"ל ולמשרד הביטחון "לזרז את פרסום ויישום מסקנות ועדת אלמוז", והדגישה את עקרון הפעולה: "לאתר את האדם ברגע הקריטי ולהראות לו שהוא לא לבד". "אחרי הקרב - אין מי שמדבר איתנו" שלומי דמרי, פצוע קרב פיסי ונפשי ממטה המילואימניקים, תיאר את הוואקום בשטח: "כל לוחם בצה"ל יודע שאם אני חוטף כדור ברגל הוא עושה לי ח"ע, אבל לפצצה שנכנסת לנפש אין פתרון... צריך שיהיו קב"נים ביחידות, שיהיה מישהו קבוע שמדבר עם הלוחם בזמן הסבבים וגם ביניהם". דמרי התריע: "כמו שלא משחררים אדם עם חור ברגל שידמם עד שימות, אנחנו לא יכולים לשחרר אדם עם פציעה כזאת כי אז אנחנו לא רואים אותם ולצערי אחר כך אנחנו רואים אותם על מודעות האבל". עידו גל רזון, מעמותת לוחמים לחיים, קרא למהלך ממלכתי: "לא הגיוני שללוחמים שחזרו מהקרב יש רק טלפון להתקשר אליו ולא מישהו שמגיע אליהם פיסית כשצריך... צריכה לקום רשות לאומית למניעת אובדנות בקרב לוחמים שחזרו מהלחימה". לדבריו, "אם לא נרד לשטח, נגיע לבנאדם ונראה מה איתו... לא נצליח לפתור את הבעיה". תום וסרשטיין, אחיו של לוחם המילואים רועי וסרשטיין ז"ל, הטיח כשלים באיתור ובמעקב: "נתנו לו לחזור הביתה בלי לחייב אותו להגיע לימי עיבוד... אין הסברה - לא למפקדים, לא למשפחה או לחברה - על מה להסתכל, מה לראות". על הטיפול שניתן פירט: "במקרה של רועי פנינו לקב"ן שאמר שבדק והכל בסדר, אחר כך הסתבר שזה היה בהודעת וטסאפ". ח"כ שרון ניר חידדה את חובת המדינה: "חובתה של מדינת ישראל להוות חומה בצורה לאותם לוחמים... הקיצוניות שבתגובות הקרב מביאה לחוסר תפקוד ואף אובדנות וחובה עלינו להיות שם עבורם". שפרה שחר, בית חם לכל חייל, קראה להצבת הנושא בראש סדר העדיפות: "המדינה עוד לא התעוררה וכרגע העמותות הן אלה שלוקחות על עצמן את הנטל. יש תוכנית עבודה מעולה שיושמה בארצות הברית, היא עולה הרבה כסף אבל המדינה עוד לא שמה את זה בראש סדר העדיפות הלאומי". במהלך הדיון זרקו מספר הלומי קרב כמות גדולה של תרופות על שולחן הוועדה וזעקו על היעדר מענה מספק ותקצוב; אחד מהם הזהיר כי תקופת החגים הקרובה עלולה להביא למקרי אובדנות נוספים. עמדת צה"ל - היקפי טיפול והרחבת קיבולת על-פי נתוני נציגי צה"ל, בשנת 2024 שמו קץ לחייהם 21 משרתים - חיילים, משרתי מילואים פעילים או משרתי קבע; בשנת 2025 הנתון עומד כעת על 18. הנתונים אינם כוללים מקרים לאחר שחרור או בין סבבי מילואים. ביחידה לתגובות קרב מטופלים כיום 650 אנשים; השלוחה הצפונית שנפתחה בשבוע שעבר מגדילה קיבולת לכ־1,000 חיילים בו־זמנית, ובתחילת 2026 תיפתח שלוחה דרומית. זמן ההמתנה לשיחת הערכה כשבוע בממוצע, ולטיפול כחודש, עם תעדוף לפי דחיפות. סגן אלוף ד"ר כרמל קלה, ראש ענף קליני בחיל הרפואה, סקרה את המענים: "נפרסו מאות קב"נים... במטרה לייצר מענה ראשוני ביחידות". לדבריה, "יש מרכז ייחודי לחיילים בשירות חובה, 'תעצומות', שמטפל בתגובות קרב; יש את המרכז למשפחות הקבע; ויש את היחידה לתגובות קרב שנותנת טיפול לחיילים ומשרתי מילואים משוחררים משירות פעיל... הטיפול הוא גם פרטני, גם קבוצתי, גם פסיכולוגי וגם פסיכיאטרי". על דרכי הפנייה אמרה: "הפנייה ליחידה לתגובות קרב נעשית דרך טופס אינטרנטי, ויש גם טלפון וגם דרך מחלקת נפגעים. בנוסף ישנו קו סיוע למשרתי צה"ל בסדיר ובמילואים שפעיל 24/7". ועדת החוץ והביטחון - "הלומי הקרב בליבת החוסן" יו"ר הוועדה ח"כ בועז ביסמוט נימק את כינוס הדיון בדחיפות: "יש כל כך הרבה נושאים בוערים, וביקשתי לקיים את הדיון החשוב הזה למען האנשים להם אנחנו מחויבים". הוא הוסיף: "הלומי הקרב הם לא פינה נסתרת של החברה, הם ליבת החוסן הלאומי שלנו... חובתנו המוסרית היא לעמוד לצידם". ביסמוט פנה למשרדי הממשלה ולמערכות המטפלות "לעמוד על האתגרים, הפערים והפתרונות" והבהיר כי "זה בוודאי לא הדיון האחרון".